* , ת"ז, לנק' גּוֹסֶסֶת, מ"ר גּוֹסְסִים, גּוֹסְסוֹת, — נוטה למות, נלחם עם המות: אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס אהל' א ז. הגוסס אף על פי שאינו יכול לאכול כזית תוספתא ערוב' ח ג. הגוסס ובן שמונה לא נידר ולא נערך שם ערכ' א ג. זקן שהגיע לגבורות וגוסס גיט' כח.. אין מעמידין את עיני הגוסס הנוגע בו ומזיזו הרי זה שופך דמים שהיה ר"מ אומר משל לנר שהוא מטפטף כיון שנגע בו אדם מכבהו כך כל המעמץ את עיני הגוסס מעלין עליו כאלו הוא נוטל נשמתו אבל רבתי, פרק א. הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר שמח' א א. רוב גוססים למיתה קדוש' עא:. — ולנק': שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות שבוע' לג..