*, ש"נ, מ"ר גְּזֵרוֹת, — א) מצוה שאין לבקש לה טעם אלא ברצון הפשוט של הגוזר1: והלא אין המחיה מטמא בראשי איברין אלא גזרת המלך היא אפילו כל שהוא (תוספתא נגעים ג ז).  בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות וכו' הבת ולא הבן אלא גזירת מלך היא (שם סנה' יא ו).  שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך (ספרא אחרי, פה).  רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות לכך בא עליהם בגזרה אני ה' אלקיכם דעו מי הגוזר עליכם (שם קלז).  אני ה' שקבלתם מלכותי במצרים וכו' קבלתם מלכותי קבלו גזרותי (שם).  אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואי אתה רשאי לעבור על גזירתי (פסיק' דר"כ, פרה).  חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזרתו של מלך מלכי המלכים הוא (שם ד).  האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו וכו' מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות (ברכ' לג.).  — ובכלל פקודת ומצות השלטון וכדומה: מלך בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה וכו' ואילו משה רבינו גזר כמה גזרות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם (שבת ל.).  אמר לו הקב"ה (לדוד) הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה (מו"ק טז:).  — ובפרט לרעה2: נגזרה גזרה על בתיהן של צדיקים שיחרבו (ברכ' נח:).  לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן (שבת קמה:).  — והחלטת ההשגחה העליונה להביא רעה על האדם: בזמן שיש שלום יהיה לששון ולשמחה יש גזרת המלכות צום אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (ר"ה יח:).  אמר לו הקב"ה (למשה) עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך (פסח' פז:).  פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה (תענ' כח.).  הביא עליהם הקב"ה (על ישראל בימי החרבן הראשון) ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם (יומא ט:).  ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות וכו' (ב"ב ס:).  שגזרה מלכות גזרה כל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג (ע"ז ח:).  בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג, ואל יעבור (סנהד' עד.).  שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת וכו' אמרו מי ילך ויבטל הגזירות ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים (מעיל' יז.).  לא נגזרה גזירה (שימותו במדבר) לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים (ב"ב קנא:).  דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתמעטים וכו' וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה (פסיק' דר"כ, החדש).  ישראל עמך שמך במו קדש, וגזירות טובות עלימו חדש (סמא"צ, סלי' לאשמ' כפור, ישראל).  — ב) פסק דין של בית דין: ואלו כותבין במועד וכו' שטרי חליצה ומיאונין ושטרי ברורין וגזירות בית דין ואגרות של רשות (מו"ק ג ג).  — ובפרט פסק דין של קנסות: שני דייני גזירות היו בירושלם (כתוב' יג א).  נחום המדי היה מדייני גזירות (תוספתא ב"ב ט א).  גוזרי גזירות שבירושלם היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה (כתוב' קה.).  — ג) הטלת אסור או חובה על העם עשויה בהסכמת ראשי הדת או ראשי הצבור: שלא להתאבל כל עיקר (על החרבן) אי אפשר שכבר נגזרה גזירה (תוספתא סוט' טו יב).  ר' שמעון אומר שלש גזירות בדמאי (שם דמאי ה כד).  שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה (ב"ק עט:).  הלכה כר' מאיר בגזירותיו (ערוב' מז.).  אם נדרו (של אדם)  קודם לגזירתינו יבטל נדרו את גזירתינו ואם גזירתינו קודמת לנדרו יבטל גזירתינו את נדרו (תענ' יב.).  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים (ערוב' כא:).  וגזרו (החכמים) גזרות והתקינו תקנות (לשון הרמב"ם בהקדמה הערב' שלו לס' זרעים).  — ד) תוספת חומרה לאסור דבר לבלתי יבואו להתיר דבר אסור מכבר3: רבה אמר (מה טעם אסרו להטמין בשבת את הביצה בחול) גזרה שמא יטמין ברמץ (שבת לט.). רב יוסף אמר (מה טעם אסרו ביצה שנולדה ביו"ט) גזרה משום פירות הנושרין (ביצה ב:).  רב יוסף אמר (מה טעם אסרו לטבול כלים בשבת ובמועד) גזירה משום סחיטה (שם יח.).  לא עולים באילן (בשבת ובמועד) גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין על גבי בהמה גזירה שמא יצא חוץ לתחום וכו' ולא שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין (שם לו:).  דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה (קדוש' כח:).  שטרי חוב המוקדמין פסולין וכו' גזירה שמא יגבה מזמן ראשון (ב"מ עב.).  מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו וכו' גזירה שמא יתן להן דרך עקלתון (ב"ב צט:).  דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין (חולין קכב.).  — ה) גְּזֵרָה שוה4, משפט הקשי לדמות שני ענינים זה לזה מפני שהמלים הנמצאות בשניהם שוות או המושגים שוים: שבעה דברים דרש הילל הזקן לפני זקני פתירא קל וחומר וגזירה5 שוה וביניין אב וכתוב אחד ושני כתובין וכלל ופרט ופרט וכלל וכיוצא בו ממקום אחר ודבר הלמד מעניינו (תוספתא סנה' סוף ז). ר"א בנו של ריה"ג אומר בשלשים ושתים מדות התורה נדרשת ברבוי במעוט וכו' בגזרה שוה בבנין אב וכו' (ל"ב מדות של ר"א בר' יוסי הגלילי). מגזרה שוה כיצד נאמר בשומר שכר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונאמר בשומר חנם אם לא שלח ידו וכו' מה בש"ש וכו' פטר את היורשים אף בש"ח וכו' יפטור את היורשים (ספרא, בר' י"ג מדות).  אמרו להם בית שמאי גזירה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין מוליכין את המתנות (ביצה א ו).  תלמוד לומר שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה ממנה אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה (ערכ' ד ד).  היו נכונים והיו נכונים לגזירה שוה מה נכונים כאן לפרוש מן האשה אף והיו נכונים האמור להלן לפרוש מן האשה (מכילתא בחדש ג).  ימים ימים נחלים נחלים לגזירה שוה מה (ספרא שמי' ג ד).  לא יטמא לא יטמא לג"ש מה לא יטמא האמור בכ"ג חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא אף לא יטמא האמור בכ"ה חייב בלא יבוא ובלא יטמא (שם אמור ב יא).  כאשר תניח התורה תבה אחת שוה בשני ענינים אז נאמר כי אין זה אלא להשוות את שניהם כדי שילמדו זה מזה וזו תקרא גזרה שוה כי מלת גזירה הוא שם נאמר על התיבה כי הושם לה זה השם להיותה גזורה מאותיות אשר מהם הורכבה (תחלת חכמה לר"י חגיז, ג"ש).  —  ומ"ר: שהיה הדיבור יוצא מפי הקב"ה והיו ישראל מסתכלים בו ויודעים כמה מדרשים יש בו וכמה הלכות יש בו וכמה קלים וחמורים יש בו וכמה גזירות שוות יש בו (ספרי שיג).  וכי נתנו גזירות שוות לאברהם (מד"ר בראש' מו).  הלכה למשה מסיני ששתי תיבות דומות שנכתבו בתורה בשני מקומות והם מגזרות שוות ללמד זו על זו נכתבו וק"ל ג"ש מופנה משני צדדיו למדים ואין משיבין מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (ה"ע ד ב, דיני ג"ש).  —  ולמעשה הגזרה שוה משמש פעל דין, דן גזרה שוה: אין אדם דן גזירה שוה מעצמו (פסח' סו.).  ישב אברהם ודן גזירה שוה נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלה שנאמרה באילן מקום שהוא עושה פירות אף ערלה שנאמרה באדם מקום שהוא  עושה פירות (מד"ר בראש' מו).  — ו) °מה שנגזר, לפי אמונת ההמון, על פי כח עליון שיארע להכלל או ליחידים, Verhängnis; fatalité; fate, destiny: יש כח במשכיל לבחור הטוב והרע כי אין הגזירות רק כפי המקבל (ראב"ע, יסוד מורא ז).  ואני סבור שאין לך מנוס מחקור בשאלות הגזרה והבחירה מפני שהיא משאלות החכמה (כוזרי ה יט).  ופקח עיניך כי רבים חללי היאוש ועצלות ידים אשר הפילו מחללי הגזרה החרותה אשר היא נחמת הפתאים (ידע' הבדרשי, בחי"ע טז).  אין יכולת המשכיל להמלט מן הגזרה כאשר יחשוב להנצל שם יפול שדוד (הוא, פרדס ב, אוצה"ס ג).  הוברי שמים החוזים בככבים וכו' לצורך אומנותם במשפטי גזרת הככבים (יסו"ע לר"י ישראלי ג יא).  כי הלא אנכי מבטלת מערכת וגזירה שמיימית מה שאין כן לדת זולתי (ר"מ אלשיך, משלי ט יא). כי הגזרה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראש' לז טו). דע כי אמרו החכמים כי הגזרה אשר נגזרה אין עצה לבטלה ולהסירה (ר' קלוני', בן המלך והנזיר כ).  אם הגזרה ירדה ממעל אם כן חריצות האנשים הבל (עמנואל, מחב' ה).  ראיתי והנה חכם מהמיוחדים בדורו וכו' חבר אגרת הגזרה אמר בה כי אין שם אפשר אך הכל מחוייב ונגזר הכל בגזרה (ר"מ נרבוני, המאמר בבחירה).  הכופר בהשגחה או בידיעת השם או שיאמר כי כל הדברים הם בגזרה הנקרא בערבי אל קצה ואל קדר הנה הוא כופר בעקר השכר והעונש (העקרים א יג).  הדעת הג' היא דעת חכמי האומות והיא ג"כ לקיים שני השרשים כאחד רצוני הגזרה והבחירה (אוהב משפט, ביאור' לאיוב ו).  ויש בני אדם מוסרים עצמם בסכנות עצומות ונצולים והכל נמשך אחר הגזירה ואין הפרש בינינו ובין מאמיני הגזרה בזה אלא שהם מחייבים זה למשפטי הכוכבים או לחכמת הש"י בלתי מושגת לנו ואנחנו עדת אנשי התורה נחייב זה למשפטי הש"י אשר דן האדם ביום ר"ה לפי מעשיו (שם ז).  מבטח ועלילה נפגשו, בחירה וגזרה נשקו (ר"י סטנויב, אסף ג א).  — ז) °בהגיון, משפט מחליט איזה דבר: זאת הגזרה אשר הסכימו עליה ארסטו וכל מי שהתעסק בפלסופיה כי מדבר פשוט אי אפשר שיתחיב להיות ממנה אלא פשוט (ר"י חריזי, מו"נ ב כג).  גזרה שנית דע כי לא יתחייב איזה דבר שנזדמן מאיזה דבר שיזדמן (שם).  וימצא בחבור ההוא סתירה או הפך להיות אחת מב' הגזרות דעת איש אחד והגזרה האחרת דעת איש אחר (ר"ש א"ת, מו"נ פתיחה). זאת ההקדמה תכלול ארבע גזרות (רש"ט, באור מו"נ ב, הקד').  ותחלת דברי אודיעך מה הוא ענין הקדמה וגזרה וכו' שההקדמה היא מה שמחייב מציאת הנשוא אל הנושא או מה שישלול הנשוא מן הנושא וכו' ואותם המופתים שיקדמו יקראו גם הקדמות ומהם יבנה מופת מוליד ר"ל שיוליד גזרה אמתית אשר נקראת ארגומינטו והגזרה מורכבת לא פחות משני גבולים וכו' (תגמ' הנפש, פיר' כ"ה הקדמות).  — ח) °החלטה בכלל: אתה רואהו (את המלך) במלחמה בתכשיט אחד ותראהו במדינה בתכשיט אחר ובביתו בתכשיט אחר ותאמר כי הוא המלך בגזירת השכל לא בגזירת החוש (כוזרי ד ג).  ועל כן יאמרו במאמר מוחלט זאת הגזרה (ר"י חריזי, מו"נ ג י).  שלא הגיע שלמות האדם בכל מה שהתפלסף והתחכם להתנהג על גזרת השכל האנושי לבד (ר"י עראמה, חזות קשה ב).  אמרתי אם הגזירה הזאת אמת הנה הפילוסופיא המדינית תכזב ואמנם על דעתך לא תכזב הנה הגזרה אינה אמת (שם ד).  גזרה היא מלפני אריסטו (ר"י אבוהב, תרג' שעה"ש לר"א אירירו ג ב). וזו (שיהיה עצם הגלגל מגוף חמישי) גזרה הסכימו עליה הראשונים (רש"ט פלקיירא, מורה המורה ב יט).