*, פ"י, — כרת את הגידים, פתח את גידי הדם: מעשה בשלטון אחד שהיה בקיסרין שהיה מגייד1 את הגנבין והורג את הקבלנים (מד"ר ויקר' ו).

— פֻע', *גֻּיַּד, מְגֻיַּד, מְגוּיַד, — שכרתו גידיו: ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו (יבמות יו ג). אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס (אהל' א ו). היה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתובו גט לאשתו כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה (תוספתא גיט' ז א). מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב רשב"א אומר אף על המגוייד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות (יבמ' קכ:). הרוג שמצאוהו מגוייד לא קנה מקומו (רש"י ב"ב קא:).

— נִתפ', *נִתְגַּיַּד: ניצלב אין מעידין עליו נתגייד מעידין עליו (תוספתא צוק"מ, יבמ' יד ד).