1 משקל שָׁוְא. 

2 כמו לֵילוֹת מן לַיִל, עֵינוֹת מן עַיִן, וזו היתה צורת הרבים הקדומה. 

3 זו הצורה נתחדשה אחרי כן, עי' הערה שאחרי זו. 

4 כך הכתיב ברוב הספרים, ובקצתן גאות, בדפוסים אחדים הכתב הגאיות, מ"ש, וגם גנזנ'. ורגלים לדבר כי כתיב זה הוא תקון קצת סופרים לפי הכתיב שביחזקאל, ולפי הקריא שהיה מקובל. והנה אין לבאר איך אמרו בזמן הקדום ההוא את מ"ר זה: גֵּיאוֹת כמו לֵילוֹת מן לַיִל וכמו עֵינוֹת מן עַיִן, או גְּיָאוֹת כמו עֲיָנוֹת, כי שתיהן אפשרות ואינן יוצאות מהקש הלשון.

 5 כך ברוב הספרים. ובקצת ספרים וכ"י ולגאות ( .K וגנזנ)'. ובקצת ספרים גם ולגאיות, ולגיאיות. עכ"פ, אם נניח כי הכתיב של רוב הספרים הוא האמתי, ר"ל שכך באמת כתב יחזקאל, נהיה מוכרחים לאמר, כי במקום הזה כתב לפי הכתב הקדום, ולא לפי הקריא שהיה כבר נהוג בימיו וכמו שהוא בעצמו קרא מ"ר של גיא.

6 כך הכתיב והקריא כאן ובשאר המקומות ביחזק' המובאים לפה, וכן הכתיב בכ"מ במשנה, ואין שום ספק בדבר כי כך אמרו באמת בימי המשנה גאיות ולא גיאות, כי בהמקומות שבאה מלה זו במשנה ותוספתא הוא בעניני הלכה בעבודת האדמה, ובכל הדברים של עבודת האדמה לקחו בעלי ההלכות את המלים כמו שהיו שגורות בפי עם הארץ עובדי האדמה. וזו אחת מהמלים שאנו רואים בהן ברור את השנוי שנשתנית צורתן בין הזמן הקדום והזמן המאוחר. והנה על מ"ר זה אמר ריב"ג וז"ל: ונאמר בקבוצם לאפיקים ולגאיות והאלף היא האלף הרפה אשר בכל גיא ינשא ובונשב בגיא והיוד אחריה היא היוד אשר בארבע מלכיות אשר היא תמורת תו מלכות כאשר אמרתי בספר הרקמה בשער תמורת קצת האותיות בקצתם וכאלו גיאיות קבוץ גאה כי נוהג אצל העבריים להוסיף הא הנקבה על השמות אשר הם לשון זכר וכבר הרגילו בזה כמו שאמרו נגד ונגדה ונחל ונחלה וזולת זה הרבה ממה שזכרנוהו בספר הרקמה. אבל הנח הרפה אשר בין הגימל והאלף הוא היוד הרפה אשר בכל גיא ינשא ומשקל גאיות פעליות ועקרו פעלתות כלומר גאתות והמירו התו ביוד כאשר קרה במלכיות אשר עקרו מלכותות העין ממנו נרפית בין הגימל והאלף. ע"כ. וכעין זה רד"ק ושאר המדקדקים הקדמונים. והחדשים ראו בצורה זו סרוס המקום של שתי האותיות יוד ואלף, אפס אולסה' גזר עליה גזרת פסול ואמר שנתהותה בזמן שכבר התחיל רגש חקי יצירת הלשון להתרופף: eine Form die wohl durch Entartung und zu   einer Zeit  entstanden sein kann, wo das BewuΒstein der Gesetze der Sprachbildung bereits zu schwinden begann. (Olsh.§142f). ויותר קרוב להאמת קניג (Kö. II, 58) שראה בזה פעולה טבעית של נטיית הלשון להקל המבטא, ומפני שקריאת שתי אותיות החכיות יחד גְיַ קשה על הלשון, התחילו לאמר גֵאיות במקום גְיָאוֹת. 

7 אמר ריב"ג וז"ל: וכבר קבצוה בלי תוספת הא בנקבה ואמרו גבעותיך וגיאותיך ויתכן שאומר בוגיאותיך שעקרו וגיאתותיך וחסר התו אשר היא תמורת הא הנקבה כאשר נאמר בקבוץ שנה שנות ימין עליון ועקרו שנתות.