* , ש"נ, — שה"פ מן גָּמַע: חלב כדי גמיעה1 (שבת ח א). כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים היא עושה אותן גמיעה אחת (שבת ח א). משום שהיה (ר"ע) חולה ואמרו לו הרופאים כי גמיעת ביצה מיד בלא מלח באחרית היום היא רפואתו (שבת ח א). כי כגמיעה קלה הארץ לפניו שימהר לרוץ (שבת ח א). כי בהחלו (הלויתן) לשתות יגמע גמיעה וישאוף המים הנזחלין ממקום פיו עד למעלה (שבת ח א). אדם עשוי לעמוד או לישב לפוש בהגיעו לכפר לשתות גמיעת שכר וכו' ולחזור אחר כך תכף לדרכו (שבת ח א). ואלו קפצה (הפרעוש) לתוך הכף שבו רוטב חם שצריך ניפוח בגמיעתה הייתי אוסר הרוטב (שבת ח א). כשאכל או שתה הרבה אלא ששהה יותר וכו' הרי נהנה בשתייתו על ידי גמיעות כמו בבת אחת (שבת ח א).
1 גרסת הספרים, והמשנה בגמ' ירוש', וכן בגמ' שם שקל' ג הל' ב, ועי' הערה לערך *גְּמִיאָה.