גְּמִיאָה
* , ש"נ, — שה"פ מן גִּמֵּא: חלב כדי גמיאה1 (שבת ח א). כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדשים הוא (הקב"ה) עושה אותה גמיאה אחת (פסיק' רבתי, קרבני לחמי). הגמיאיני נא מעט מים מכדך גמיאה אחת (מד"ר משלי יג כה). גמיאת שאיפת פניהם דומה לרוח הקדים (רש"י חבק' א ט).
1 כך גרסת הערוך. וכבר נשאו ונתנו בגמ' (שם עז.) כדי גמיאה או כדי גמיעה והכריע ר"נ בר יצחק כמו בהכתוב הגמיאיני נא מעט מים.