*, ש"ז, — כמו גֹּמֶא: גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה (שבת ח ב).  וקשרו את המקידה בגמי (שם כד ה).  כלי בית הבד ושל גת והעקל בזמן שהם של עץ מנגבן והם טהורים בזמן שהן של גמי מיישנן (טהר' י ח).  נותן אדם מוך יבש וספוג יבש על גבי מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין (תוספתא שבת יג יא).  ר' יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (שם כלים ב"ק ו יט).  נעץ ארבע קנים בארבע זויות של כרם וקשר גמי מלמעלה (ירוש' סוכה א נב.).  כורך עליה (על המקום בבשרו שכתוב עליו שם קדש) גמי ויורד וטובל (שבת קכ:).  כפיפה של גמי שמניחה על פי הגת (ר"ח ע"ז נו:).