*, ש"ז, — כמו גֹּמֶא: גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה (שבת ח ב).  וקשרו את המקידה בגמי (שבת ח ב).  כלי בית הבד ושל גת והעקל בזמן שהם של עץ מנגבן והם טהורים בזמן שהן של גמי מיישנן (שבת ח ב).  נותן אדם מוך יבש וספוג יבש על גבי מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין (שבת ח ב).  ר' יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (שבת ח ב).  נעץ ארבע קנים בארבע זויות של כרם וקשר גמי מלמעלה (שבת ח ב).  כורך עליה (על המקום בבשרו שכתוב עליו שם קדש) גמי ויורד וטובל (שבת ח ב).  כפיפה של גמי שמניחה על פי הגת (שבת ח ב).