1, — א) פ"ע, גָּמַל הפרי, הגיע בגדולו למדרגה שלא יגדל יותר, קרוב לבשולו, reifen; mûrir; ripen: כי לפני קציר כתם פרח ובסר גֹּמֵל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות (ישע' יח ה).  גבעולין שלא גמלו (פרה יא ז).  — ב) פ"י, גמל את הפרי, הגיעהו למדרגת גמר גמולו: והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ וַיִּגְמֹל שקדים (במדב' יז כג).  — ג) גָּמְלָה את הילד, חדלה מלהניקהו, entwöhnen; sevrer; wean: ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גָּמְלֵךְ אתו וכו' ותשב האשה ותינק את בנה עד גָמְלָהּ אתו ותעלהו עמה כאשר גְּמָלַתּוּ (ש"א א כג-כד).  וַתִּגְמֹל את לא רחמה (הושע א ח). ותלד לו אחות תחפניס את גנבת בנו וַתִּגְמְלֵהוּ תחפנס בתוך בית פרעה (מ"א יא כ).  מניקה עד שתגמול את בנה נתנה בנה למניקה גמלתו או מת (נדה א ד). אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה (ב"מ פז.).

— נִפע', נִגְמַל, מק' הִגָּמֵל, עת' יִגָּמֵל, — שגמלו אותו מחלב אמו: ויגדל הילד וַיִּגָּמַל ויעש אברהם משתה גדול ביום הִגָּמֵל את יצחק (בראש' כא ח). וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יִגָּמֵל הנער והביאתיו ונראה את פני יי' (ש"א א כב).  ויגדל הילד וכו' נגמל מחלבו (מד"ר בראש' נג).  — ואמר המליץ: ושדי תבונה מימי ילדות עדן ינקה וגזרה בל תהי נגמלת (ר"י בן תנחו' ירוש' לרדב"א בן הרמב"ם).