פ"י, — עשה גמול לחברו, לטובה או לרעה: ויאמרו (אחי יוסף) לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גָּמַלְנוּ אותו בראש' נ יה, ר"ל הרעה אשר עשינו לו מבלי שהוא עשה לנו כל רע. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גְמָלוּךָ שם יז. ויאמר (שאול אל דוד) צדיק אתה ממני כי אתה גְּמָלְתַּנִי הטובה ואני גְּמַלְתִּיךָ  הרעה ש"א כד יח.  ולמה יִגְמְלֵנִי המלך הגמולה הזאת ש"ב יט לז. אוי לנפשם כי גָמְלוּ להם רעה ישע' ג ט, ר"ל כי עשו לעצמם רעה. אזכיר תהלת יי' כעל כל אשר גְּמָלָנוּ יי' ורב טוב לבית ישראל אשר גְּמָלָם כרחמיו וכרב חסדיו שם סג ז. בטח בה (באשת החיל) לב בעלה ושלל לא יחסר גְּמָלַתְהוּ טוב ולא רע כל ימי חייה משלי לא יא-יב. הגומל לחיים טובים שגמלני כל טוב (ברכת הגומל). — ואמר המוסרי: וכן ירגיל אדם עצמו לשלם טובה למי שגמל עמו טובה כדי שלא יהיה מכפויי הטובה מעל' המדות, גמילות. — ובפרט עם עַל, גמל על פלוני: ואם גֹּמְלִים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם יואל ד ד. אשירה ליי' כי גָמַל עלי תהל' יג ו. שובי נפשי למנוחיכי כי יי' גָּמַל עליכי שם קיו ז. הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תִגְמֹל עלי שם קמב ח. גְּמֹל על עבדך אחיה ואשמרה דברך שם קיט יז. אם קידמך חבירך בעדשים קדמנו בבשר שהוא גמל עליך תחלה מד"ר בראש' לח. — ובמשמ' תשלומים חלף מעשה שקדם להם: יִגְמְלֵנִי יי' בצדקתי כבר ידי ישיב לי ש"ב כב כא. — ועם עַל, לרעה: ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים וכו' והנה הם גֹּמְלִים עלינו לבוא לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו דהי"ב כ י-יא. — *גֹּמֶל חסדים: שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים שבת קד.. ג' סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים יבמות עט.. אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של א"א כתוב' ח:. — *גומלים, שנים שעושים זה לזה טובה בשביל הטובה שכל אחד מהם גמל לחברו: הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר אמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן הרי זה נאמן הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן אמר לו מי ששלחך אצלי אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין דמאי ד ו. כשם שברשותו אסור כך ברשות עכו"ם אחר נמי אסור וחיישינן לגומלין1 ר"ש בן אלעזר אומר במה דברים אמורים ברשותו אבל ברשות נכרי אחר מותר ולא חיישינן לגומלין1 ע"ז סא:. אם כל אחד ואחד כתוב עליו סך ידוע בפני עצמו בשטר ואין ביניהם שותפות הרי הם מעידים זה על זה ואין חוששין לגומלין לפי שאין אחד מהם נוגע בעדותו של חבירו טור מלוה ולוה עז. 

— נִפע', °נִגְמַל, —  נִגְמַל חסד: אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו והזהיר, משפטים. 

— הָפע', °הֻגְמַל, —  כמו נגמל: מדת חמס גמלו, כן גמול הֻגְמָלוּ, בסוף יאֹר קמלו, כראש שבלת גמלו שבת א חנכה, אין צור.