* גָּמָר, גְּמַר, ש"ז, — כמו השלמה, סוף: כל המעמד למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה וכו' (פאה ה ה). המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן (שבת כב ב).  העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו (ב"מ ז ב). איזהו גמר מלאכתו (של תנור) משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין (כלים ה א). מה העלאה מיוחדת שהיא גמר עבודה יצאו אלו (היוצק והבולל וכו') שאינם גמר עבודה (ספרא אחרי קד). בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה (סנה' לד.). אף בגמר דבריו אדם נתפס (פסח נג:). כל שגמרו בידי אדם אין בהם משום זוגות (שם קי:). מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה (מד"ר שה"ש). מחילה גמורה בפה ובלב בעולם הזה ולעולם הבא בגמר פי ודעתי והסכמתי (נוס' שטר אביזריה לרה"ג, הפסגה ג).