*, קל לא נהוג.

— פִע', גִּמֵּר, פ"י, —  א) הפך, עשה דבר לגחלת, שרף:  לשון מאור תגמר נושבת ומנורה תכוה עין (ב"ס גני' מג ד).  —  ב) שם דבר טוב הריח על גחלים כדי שישרף ויעלה ריחו:  המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים (ברכ' נג.).  מחלוקת להריח אבל לגמר אסור (ביצה כב:).  —  ואמר הפיטן:  שלחיך בחר כעירין וקדישין, נרד וכרכם גִּמֵּר תמרותיך להעשין (יוצר ב פסח, גן נעול).

—  הִתפ', *הִתְגַּמֵּר, — הבגד מתגמר, מתבשם בריח הבשמים הנשרף על הגחלים:  מביאין ערדסקאות של ברזל ומעשנין אותן מערב יו"ט ופוקקין נקביהן מערב יו"ט למחר שאורחים נכנסין פותחין את נקביהן ונמצא הבית מתגמר מאליו (ביצה כב:).  ומניחין מוגמר תחת הכלים ע"ש ומתגמרין והולכין כל היום כולו (שבת יח.).