פ"י, עתיד יִגְעַל, — היה לו רגש של תעוב ומאוס להדבר, והרחיק והשליך את הדבר בשביל רגש מאוס זה, verabscheuen; abhorrer; to loathe: והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וְגָעֲלָה נפשי אתכם (ויקר' כו ל).  והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי גָּעֲלָה נפשם ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא גְעַלְתִּים לכלתם להפר בריתי אתם (שם מג-מד).  המאס מאסת את יהודה אם בציון גָּעֲלָה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה (ירמ' יד יט).  בת אמך את גֹּעֶלֶת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר גָּעֲלוּ אנשיהן ובניהן (יחזק' יו מה).  ונתתי משכני בתוככם ולא תִּגְעַל נפשי אתכם (ויקרא כו יא).  ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תִּגְעַל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה (שם יה-יו).  — ואמר הפיטן: גָּעַלְנוּ נתיבותיך הישרים והנכוחים דבקנו בתועבות ובמעשים זנוחים (סליח' יום א, איך נפתח). גונז חטא גּוֹעֵל רשע, דן לזכות מחפש צדק (סליח' שחר' יוה"כ, אך בך לדל).  זה טורף וזה חורף וזה מואס וזה גּוֹעֵל (ישראל בחירי, יוצר לשמע"צ).  הנני עזובה ונטושה גְּעוּלָה ושנואה (סליח' מוסף יוה"כ, אך בך).  אילו היה מכיר זה ממני היה מואס וגועל אותי (חו"ה, יחוד המעשה ה).  ולבזות בני אדם ולגעול אותם ולספר בגנותם (שם, הכניעה ט).  — ובכנ' °גֹּעֲלִי, מי שֶׁגֹעֵל אותי: שובה חלצני מיד גּוֹעֲלִי, צורי גואלי (ר"י נאגארה, זמי', עולת תמיד). 

— נִפע', נִגְעַל, — נעשה מאוס ומשֻקץ: הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות כי שם נִגְעַל מגן גבורים מגן שאול (ש"ב א כא).  — ואמר בן סירא: אכול כאיש דבר ששם לפניך ואל תעט פן תגעל1 (ב"ס גני' לד יו).  — ואמר החבר: וכן ראשי המטות ושבעים הזקנים אשר היו ראוים לנבואה מתמדת וכו' ואם היו ביניהם ממרים היו נגעלים (כוזרי א צה).