— א) פ"ע, נשבר לרסיסים דקים, zermalmt werden; être écrasé; be crushed: ובהשאלה, במשמ' מוסרות, בענין צער גדול: גָּרְסָה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת (תהל' קיט כ).  — ואמר הפיטן: שני רשעים בחצץ תִּגְרוֹס, שכול ואלמון אותם תהרוס (סליח' יום ד, איה כל).  — ופעול: זכרו תורת משה במצות שבת גְּרוּסָה, חרותה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משבצה (זמי' ליל שבת, כל מקדש).  — ב) *פ"י, גָּרַס את השעורים, הפולים, עשה גריסים: גריס של פול ושל טופיח ושל צפורי טמא מפני ששורין אותו במים בשעה שגורסין אותו (תוספתא מכשי' ג ו).  — ובמשמ' °שבר בכלל: פצעני ובלע את בשרי ואכל כאב דמי וחלבי, וגרס כל עצמי בחמתו ויתנשא ויקום בי כלביא (ר"י אברבנאל, תלונה, או"נ ב). 

— הִפע', הִגְרִיס, עת' יַגְרִיס, עם ו המהפך וַיַּגְרֵס, — כמו קל ב, הגריס את השנים בחצץ, שבר אותם: וַיַּגְרֵס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג יו). 

— פִע', *גֵּרֵס, — כמו הפעיל, שבר ופרך: דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גירסה ודברי חכמים בדבלה שמנה שגרסה (תוספתא טבו"י ב יב). 

— פֻע', °גֹּרַס, גּוֹרֵס, גֹּרַסְתִּי, גּוֹרַסְתִּי, — נשברתי ונפרכתי: בקרבי שחרתיך קראתיך ממעמקים, גּוֹרַסְתִּי לתאותך כאיל על אפיקים, דרשתיך ובקשתיך ברחובות ובשוקים (סליח' יום א, אויתיך).