ב. גָּרַס

°1, פ"י, —  א)  למד:  שהכל גורסין פרשיות אלה (רמב"ם תפילין א יב).  אם אתה צריך ללמוד ולגרוס הוי שקד ללמוד מה שמשיב לאפיקורוס (ספ' המוסר לר"ז בן סעד', כ"י תימנ' ז).  שאי אפשר שהתלמידים הגורסים שם קצתם גורסים וקצתם ישנים (הלבוש או"ח עט ט). אמרו שמותר לגרוס בלחש בעת הקריאה וי"א דדוקא מי שתורתו אומנותו מותר לגרוס ולא איש אחר (שם קמו ג).  — ב) עושה גרסה בספר, או סובר כי הגרסה בספר היא כך: מה שאתה משבש המשנה וגורס שלא יהא זכור וכו' אין צריך לשבש (אור זרוע, עיוה"כ רע"ז).  ויש ספרים שגורסים גרסא אחרת (תגמ' הנפש ה.).



1 בארמ' גָּרִיס,  גריסנא:  רב ששת מהדר אפיה וגריס (ברכ' ח.).  ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא וכו' לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא (שם).  — וסוברים כי נסתעפה משמעה זו מן משמ' של טחינה שבשרש גרס. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים