1, ש"ז, כנוי גִּרְשָׂהּ, — חטים או שעורים גרוסים, Grütze; gruau; groats : אביב קלוי באש גֶּרֶשׂ כרמל תקריב את מנחת בכוריך (ויקר' ב יד).  והקטיר הכהן את אזכרתה מִגִּרְשָׂהּ ומשמנה על כל לבנתה (שם יו).  מנחת עומר אעפ"י שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו (של הסוטה) באה קמח (סוטה ב א).  אלו נאמר אביב קלוי גרש הדבר שקול אפשר יקלנו גרש כשהוא אומר אביב קלוי באש וכו' הפסיק הענין (ספרא נדבה קנא).  גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב (מנח' יט:).