1, פ"י, עת' אֶגְרשׁ, עם ו המהפך וַיִּגְרשׁ, — גרש את פלוני, הוציאהו מהבית, מהארץ, הרחיקהו מלפניו בכח, בכעס, בזלזול, verjagen, vertreiben; chasser, expulser; drive avay, expel: הנני גֹרֵשׁ מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי שמות לד יא. — ופעול, אשה גְרוּשָׁה מאישה, שהאיש גרש אותה, בטל את נשואיו אתה: ואשה גְּרוּשָׁה מאשה לא יקחו ויקר' כא ז, ועי' ערך גָּרוּשׁ. — ובהשאלה, בדברים לא בע"ח, המים גרשו רפש וטיט, וכיוצא בזה: כי השקט לא יוכל (הים) וַיִּגְרְשׁוּ מימיו רפש וטיט ישע' נז כ. — ואמר המשורר: תשבח למשביח שאון ים בעת שיגרשו מימיו רפשים ר"י הלוי, התרדף.

— נִפע', נִגְרַשׁ, — שגרשו אותו: ואני אמרתי נִגְרַשְׁתִּי מנגד עיניך יונה ב ה. — ובהשאלה: כי מכח הלבנה נגרשים ונדלאים הצמחים והזרעים שנגמרו חכמוני לר"ש דונוללי ד. — ומי הים בשעת סערה: הים כשהוא סוער כל מימיו נגרשים ונרעשים ואין נכרתים ולא נפרשים הגיון הנפש לבר חייא ב. 

— הִפע', °הִגְרִישׁ,— כמו גֵּרֵשׁ, ובהשאלה: טלול הקריש, טיעתו השריש, טמונים לְהַגְרִישׁ, טרוד ולהפריש יוצר שבת בראש', אל נשא.

—  פִע', גֵּרֵשׁ, — א) כמו קל בחזק הפעולה: הן גֵּרַשְׁתָּ אותי היום מעל פני האדמה בראש' ד יד.  וַיְגָרֶשׁ (אלהים) את האדם (מגן עדן) שם ג כד.  וַיְגָרֶשׁ אותם מאת פני פרעה שמות י יא.  וַיְגָרֶשׁ זבל את געל ואת אחיו משבת בשכם שופט' ט מא. ויגדלו בני האשה וַיְּגָרְשׁוּ את יפתח ויאמרו לו לא תנחל בבית אבינו שם יא ב. נשי עמי תְּגָרְשׁוּן מבית תענגיה מיכה ב ט.  ותאמר (שרה) לאברהם גָּרֵשׁ האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק בראש' כא י.  גָּרֶשׁ לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון משלי כב י. — ובכנ': ארורים הם לפני יי' כי גֵרְשׁוּנִי היום מהסתפח בנחלת יי' ש"א כו יט. כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אֲגָרְשֵׁם הוש' ט יה.  הלא אתם שנאתם אותי וַתְּגָרְשׁוּנִי מבית אבי שופט' יא ז. לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך וַיְגָרְשֵׁהוּ וילך תהל' לד א.  ותבאנה (בנות רעואל) ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרעים וַיְגָרֲשׁוּם2 שמות ב יו-יז. — ועם מארצו: גָּרֵש יְגָרֵשׁ אתכם מזה שמות יא א.  וְגֵרַשְׁתִּי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי שם לג ב.  וגם אמרתי לא אֲגָרֵשׁ אותם מפניכם והיו לכם לצדים שופט' ב ג. וַיְגָרֵשׁ מפניך אויב דבר' לג כז.  תְּגָרֵשׁ גוים ותטעה תהל' פ ט. אולי אוכל להלחם בו (בישראל) וְגֵרַשְׁתִּיו במד' כב יא.  כי אתן בידכם את ישבי הארץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מפניך שמות כג לא. לא אֲגָרְשֶׁנּוּ3 (את עם הארץ) מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה מעט מעט אֲגָרְשֶׁנּוּ3 מפניך שם כט-ל.  כי ביד חזקה ישלחם (פרעה את ישראל) וביד חזקה יְגָרְשֵׁם מארצו שם ו א. — ואת הארץ, לאמר גרש את עמה ממנה: כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יְגָרְשׁוּהָ ועקרון תעקר צפנ' ב ד. — וגרם ע"י מחלה שיברח מן הארץ: ושלחתי את הצרעה לפניך וְגֵרְשָׁה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך שמות כג כח.  ואשלח לפניכם את הצרעה וַתְּגָרֵשׁ אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך יהוש' כד כב.  וסלק אותו ממשרתו, מכהונתו: וַיְגָרֶשׁ שלמה את אביתר מהיות כהן ליי' מ"א ב כז. — ב) *גֵּרֵשׁ הבעל את אשתו, בטל את נשואיו אתה על ידי מעשה חקי, נתן לה גט כריתות, sich (von der Gattin) scheiden; divorcer; to divorce: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי גיט' ח ט.  כתב לגרש את אשתו ונמלך שם ח.  האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה שם ו ה.  אשתי יוצאת וראשה פרוע וכו' וטוה בשוק ורוחצת עם בני אדם זו מצוה לגרשה תוספתא סוטה ה ט.  בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ב"ב קלד:.  (אמרה האשה) גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה כתוב' קז:. שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך וגירשה גיט' מו..  באומרת לבעלה גירשתני יבמ' קטז..

— פֻע', גֹּרַשׁ, — א) שגרשוהו מהבית, מהארץ: כי גֹרְשׁוּ (בני ישראל) ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם שמות יב לט.  מן גו יְגֹרָשׁוּ יריעו עלימו כגנב איוב ל ה. — ב) *גֹּרְשָׁה האשה מבעלה, שגרש אותה ונפרדה ממנו לגמרה בדרך חקי, אשה מְגוֹרֶשֶׁת: הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת גיט' ח א.  היתה עומדת בר"ה וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת שם ב.

— נִתפ' *נִתְגָּרֵשׁ, נִתְגָּרְשָׁה, — כמו פֻעל, נתגרשה האשה: נתגרשה האשה נשתחרר העבד ב"ק ח ד.  בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין גיט' ח ט.  מה ראתה אמן של אלו להתגרש נדר' ט ט.  דבר תורה שוטה מתגרשת יבמ' קיג:. — ובמשמ' °יצא ברצונו הטוב לחוץ, להשדה: היינו מתגרשים השדה עם האלהי כמוהר"ר שלמה אלקביץ הלוי נר"ו לעסוק בפסוקי התורה פעמון ורמון, הקד' המגיה. — ובהשאלה, הפֵרות מן הארץ: הפירות מתגרשות מן הארץ חזקוני, ברכה לג יד. — *גֵּרוּשׁ, שה"פ מן גֵּרֵשׁ: גֵּרוּשׁ ספרד, גֵּרוּשׁ צרפת, וכיוצא בזה: אלהים הן גרשת אותי גרוש אחר גרוש ואמרתי זעף ה' אשא ש' בן וירגה, תחנה בסוף ספר שבט יהודה.  אחר זה כחמשים שנה היה שם גרוש כולל מר וקשה מאד כי היהודים מהגרושים שעברו שבו ע"י ממון וכו' כי אמר המלך שכבר קמו העם על היהודים וגרוש שלהם הוא תקנתם וטובתם שם כג.  ובפרט במה שראינו לשעבר כמה גרושים סבבו העם עלינו שם כד. וכשהגיעו אנשי הגרוש למלכות פיס נמצאו בו מאות נשים קצתן עגונות וקצתן זקוקות ליבם שם.