* 1, ש"ז, כנ' גִּשְׁרוֹ, מ"ר גְּשָׁרִים, — בנין מעץ או מאבן בנוי מעל לנהר משפתו האחת לשפתו השניה כדי לעבור עליו מעבר הנהר מזה לעברו השני, Brücke; pont; bridge: גדודיות גבוהות עשרה טפחים וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה (ערוב' ה א).  הקבר והגשר שיש להן בית דירה (תוספתא שם ו ד).  גשרים המפולשים (ירוש' סוכ' א נב ג).  אמר ריש לקיש (עונותיהם של ב"א נפקדים בפרט) בשעה שעוברין על הגשר (שבת לב.).  מפני הדרכים ומפני הגשרים (סנה' יא.). — ואמר המשורר: וכגשר נחשב (זה העולם) לבל יהי נושר וכל עובר ושב כגרים נמשלים (רשב"ג, שה"ש לזקש ה). — ואמר המליץ: העולם ים זועף רב מצולה רחב ידים והזמן גשר רעוע בנוי עליו (בחי"ע, ח א-ב).  ומכבדין בכל מקום חוץ מבדרכים ובגשרים (ראש' חכמה, ד"א).