1, ש"ז, כנ' דָּבְאוֹ, דָּבְאֶךָ, — תבואות הארץ ועשׁרה: ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דָּבְאֶךָ2 (דבר' לג כד-כה).
1 עי' הערה שלקמן.
2 ת"א: וכיומי עולמתך תקפך. ע"כ. פרש דֹבא במשמ' כח ועז, וכן השבעים. וכן רסע"ג: ולתכון כאיאמך הד'ל שגאעתך, ור"ל אמץ לבך. ריב"ג: וכימי בחורותיך יהיו ימי זקנותיך והוא לדאבון נפש והוא הפוך ממנו כאשר נהפך ממנו גם ולאדיב את נפשך. ע"כ. וכן פרש"י וז"ל: וכימיך שהם טובים לך שהם ימי תחלתך ימי נעוריך כך יהיו ימי זקנותך שהם דואבים זבים ומתמוטטים. ע"כ. — והנה כל הפרושים האלה הם דחוקים, ועכ"פ העקר חסר מן הספר, כי בהמלה וכימיך אין שום רמז לימי הנעורים. וקצת החדשים הגיהו מאדך במקום דבאך, אבל גם בזה לא נרפא הכתוב. והנה רגלים לדבר כי כל הכתוב הזה במקור נדפס "הנה". משובש, אך לפי הנוסחה שלפנינו, היותר מה שאפשר לפרשו הוא לפי שנמצא בספרא הפעל בענין הבאת עשר להארץ, וכעין זה רשי"פ בהאוצר שלו. ואולי במקום וכיָמיך, צריך לקרוא וּכיַמּיך, ר"ל כמו היַמים שלך, ואולי וּבְיַמּיך, בהיַמים שלך.