דְּגִירָה

° 1, ש"נ, —  שה"פ מן דָּגַר:  שיש סוג מהעופות שלא יעזור הזכר לנקבה בדגירה וגדול הילדים (ר' קלוני', אגר' בע"ח ה ג). ויש מין עופות שאין להם רגלים והוא המין שנעשה באויר ומזגו האויר וכו' ודגירת ביציו וגדול אפרוחיו הוא בזה הענין כשתטיל הנקבה ביציה תקבלם בכנפיה ותחממם תחת כנפיה ואחר שיצאו תעלה אותם על גביה עד שיגדלו ויעופו (שער השמים ד א). ולא תדגור הנקבה (של הפאון) כי אם פעם אחת בשנה והנקבה בעת דגירתה בורחת מן הזכר ושוכבת במקום נסתר (שם ה א). נוכל לדעת ע"י תכונת הבע"ח ביאת הברק והרעם התרנגולים יודיעו זאת בדגירתם התמידית (למודי הטבע ג).



1 בארמית: אתיא דגירה דגירה כתיב הכא קורא דגר ולא ילד וכתיב התם ובקעה ודגרה בצילה (חול' קמ:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים