1, ש"ז, בכנ' דִּגְלוֹ, מ"ר דְּגָלִים, סמי' דִּגְלֵי, דְּגָלָיו, — א) פלוגה גדולה מפלוגות הצבא: Abteilung; division; company: וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דִּגְלוֹ2 לצבאתם (במד' א נב). איש על דִּגְלוֹ באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו והחנים קדמה מזרחה דֶּגֶל מחנה יהודה לצבאתם (שם ב ב-ג). כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לְדִגְלֵיהֶם (שם יז). כן חנו לְדִגְלֵיהֶם וכן נסעו איש למשפחתיו על בית אבתיו (שם לד). המעביר ד' אמות בר"ה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר (שבת צח.). והיו כולם (המלאכים) עשויים דגלים דגלים (מד"ר במד' ב). כדגלים של מעלה כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו (שם שה"ש, מי זאת). — °חתיכה של אריג יקשרוה בראש הנס לסימן, לצין על ידי הגון המיוחד והצורה עם מעם, סיעה מסיעה, וכדומה, Fahne; drapeau; flag: כרוממות הדגל ופרסומו (השרשים לריב"ג, דגל). וקדמונינו אמרו שהיה לדגל ראובן צורת אדם וכו' ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר (ראב"ע במד' ב ב). — ועצם הנס, °הבד שהגדיל תלוי בו: כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה (רש"י במד' ב ב). — ואמר המשורר: מדתי אזן תאטמו, ממצותי עין תעלימו, דִּגְלֵי און לכם תרימו, הן לריב ומצה תצומו (רמב"ע, למוסף יוה"כ). — ופשט השמוש בהשם דֶּגֶל בספרות ובדבור רק במשמעת חתיכת האריג שבנס או הנס והאריג יחד: בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה (מצוד' דוד תהל' כ ו). — ואמר המשורר: על שדמות שונם קם שאון וסער. שם תרנה מלחמה שופר יריע, וחניתות הורקו כעצי היער, אף הוד נחרת סוסים ארץ יבקיע, קול גלגל כרעם ירגיז שמים, וּדְגָלִים נוססים עין שמש יחשיכו (יל"ג, אדו"מ ח). — ג) דבר עשוי מפח וכדומה בצורת דגל קצת וסובב על צירו במקום גבוה, על הגג וכדומה, לראות על פיו תפנית הרוח, Windfahne; girouette; vane: תשים פח אחד כעין דגל או כל דבר קל התנועה מהרוח יודע בנקל מי זה ואיזהו הרוח הנושב בכל רגע כי בנשיבה קלה וקטנה יניע עמו הדגל ויהפך עצמו לצד האחר (מעשה טוביה, הגלגלים כג).