ש"ז, מ"ר דַּדִּים, — א) עקץ השד, הפטמה, Zitze; mamelon; nipple : ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושמה עשו דַּדֵּי בתוליהן (יחזק' כג ב).  אילת אהבים ויעלת חן דַּדֶּיהָ ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט).  האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור טמא (כלים ח יא).  בטיפה המלוכלכת על פי הדד (שבת קמד:).  דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב (עירוב' נד:).  מעשה באחד שמתה אשתו וכו' ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה (שבת נג:).  ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעינות והניקה את כולן (ב"מ פז.).  כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו (סוטה ל:).  מה הדד הזה  תינוק מצטער בשעה שפורש ממנו כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן (ספרי בהעלותך).  — ואמר המשורר: בחמודות עולם אפדה, ליל אשר עשה את דדי, בו צבי חן תחתי ארדה, משפתיו צוף יין כרמי, ואנשק לחי אדומי (ר"י הלוי, שאלו מעפרי).  — ובהשאלה: גמולי חלב מניקים, דַּדֵּימוֹ חכמה מפיקים (יוצר א' שבוע', אתו מצות).  — ובהרחבה, *שָׁדַיִם: איזה סימניה ר"י הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד ר"ע אומר משיטו הדדים (נדה ה ח).  ואח"כ מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (סוט' א ו).  מה דד זה עיקר לתינוק והכל טפל כך היה המן וכו' מה הדד הזה אפי' תינוק יונק הימנו כל היום אין מזיקו כך נעשה המן (תוספתא סוט' ד א).  שנתן (גחזי) ידו בהוד שביופיה בין דדיה (ירוש' יבמ' ב ג ד).  שעשה לה (להאשה) דדים במקום בינה (ברכ' י.).  דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן (שם לא:).  ואלו הן סימניה (של האילונית) כל שאין לה דדים  ומתקשה בשעת תשמיש (יבמ' פ:).  כל אשה שדדיה גסין משל חברותיה ה"ז מום (כתוב' עה.).  אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה לאחוריה והיניקה את בנה שם.  סימני בוגרת וכו' כשיתקשקשו הדדין (נדה מז.).  מה עשה הקב"ה ייבש דדי נשותיהן של אומות העולם והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואומרות לה עשי מצוה והניקי בנים שלנו פסיק' דר"כ, שוש אשיש.  — ב) *בליטה פחות או יותר בצורת דד בולט מכלי ודרך פי הדד יוצא המשקה שבכלי: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים (יומא ג י).  דדי הכיור שמקלחין מים (ר"ח שבת קיג:).  עושה כיור נחשת והוא כדוד גדול ומנקב סמוך לשוליו שני נקבים זה כנגד זה ובהם קבוע כשני דדים המריקים המים שבתוכו לחוץ ולהגביה מקום הדדים מן הארץ שיהיה נוח לכהנים לקדש ממנו (מעשה חושב ו ח).  אותן שיש להם כיור קבוע בכותל ובתחתיות הכיור יוצא ממנו דד קטן ועליו סובבת ברזא קטנה לסתמו ולפתחו מאחר שקלוח הדד קטן ודק אין ליטול ממנו לידים (ברכ' הנהנ', סדר נט"י טו).  — ובפֵרות, °באתרוג, דַּדּוֹ, כמו שושנתו, פטמתו: נטל דדו (של האתרוג) והוא הראש הקטן ששושנתו בו (רמב"ם, לולב ח ז).  בחזזית על דּדּו ונקבים החסרים מכל דבר, שושנתו קיימת בו ודמותו הדור כמדובר (סמאצ'ל, פזמ לסכות, ארבעת).