1, קל לא נמצא.

— פִע', *דִּדָּה, — סיע לילד קטן או לעגל וכדומה, שאינו יודע עדין ללכת היטב, ונהג אותו בהליכה מפוקפקת שלו: אשה מדדה2 את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחד ומניח אחד אבל אם היה גורר אסור (שבת יח ב).  מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים שם. ותרנגולת שברחה מדדין3 ומחזירין אותה למקומה (פסח' ד ז).  מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגלת4 (שבת קכח:).  כל דיבור ודיבור שיצא מפי קב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (שם פח:).  בשעה שבקש הקב"ה ליתן תורה לישראל היו מלאכי השרת מדדין להם לישראל (מד"ר שה"ש, כרם היה). — וכמו פ"ע: שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות ביצה י:.  כל המדדה אין מדדה יותר מנ' (ב"ב כג:).  בעיר ההיא הייתי מדדה והנה לקראתי זקן חביב (משה ריאטי, מקדש מעט ד).  כניפל הנמצא ברגלו אחד תוך הקן ורגלו אחד מחוץ לקן מבלי כח לדדות  יותר הרחק (הקד' בעל תפא' ישר' על ס' קדשים). — וגם בדברים לא בע"ח, העתיקו מעט מעט ממקומו: נקמז (הנגר) וכו' מדדהו בראשי אצבעותיו (ירוש' שבת יז יו:).  ר' דוסא אומר מטהו (את הסולם) מחלון לחלון אחרים אומרים משום רבי דוסא אף מדדין5 בו (ביצ' ט:). — ובהשאלה, דִּדָּה עם פלוני, נשא ונתן עמו בדבר, התוכח עמו, התאמץ לבוא אתו לידי הסכמה: אל תקרי ידודון אלא ידדון שהיו (המלאכים) נושאין ונותנין עם משה אבי החכמה אבי הנביאות שעלה שמים והוריד התורה (ילקוט תהל' סח תשצה). —  °וְדִּדָּה הדשאים, הכריחם לציץ מעט מעט מהארץ: דידה הדשאים, רענני בכאים, הציץ פרי נושאים (קונט' הפיוט' ד). — *דִּדָּה פתקים לפני פלוני, הטיח דברים כלפי פלוני: זה הוא אחד המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקב"ה שהיו אומרים לפניו רבש"ע ביהמ"ק חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחים (מד"ר אסתר, בימים ההם), ועי' פתק.

— הִתפ', *מִדַּדֶּה, — הולך בפקפוק, בקושי, הילד בתחלת הליכתו וכדומה: (מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות קשורות לא יגע בהן) אמר רב עוקבא בר חמא במדדין (ב"מ כה:).  והיו (ישראל) מדדין לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אשורך הוא הודך וכבודך הוא שתהיה תורתך בשמים (מד"ר שה"ש, כרם היה).

— פֻע', °דֻּדָּה, — שְׁדִּדּוּ אותו: לויות המורד מעת הורדו, והטללים לברכה לא ירדו, כלבים רעים על במתי עם דֻּדּוּ קינה על חרבן ביהמ"ק.