° קל אינו נהוג.

— פָעו' דָּגוּשׁ, ת"ז, לנק' דְּגוּשָׁה, — אות שיש בה דגש: תביאו א דגושה1 (מסו' גדו', ויקר' כג יז), ר"ל שלא צריך לקרוא תבייו.  זה סימן ריש הדגוש וריש הרך (גנזכ' מסור' 11,5,45).  כי אצק מים הצדי דגושה כי יוד יצק נבלעה בתוכה (דקדוק ר"י חיוג 22).  הדלית דגוש (ערוך, ערך גד).  דגושים פתוחים קמוצים (מסר' המסר' ג).  — ובהשאלה: בימי אבילות דלות זלות הגליות המרים והקשים ריקים בקוקים בלוקים מחוקים גדושים ולא מתוקים עיפים ורפים דחופים יחפים כפופים רפוים ולא דגושים (חזוק אמונה, הקד' תלמ' המחבר). 

— נִפע', °נִדְגַּשׁ, — שיש בו דגש, שמפיקים אותו בהברה חזקה, חדה, כפולה: וכל המלה הראויה להדגש או לרפות וכו' לא תדגש ולא תרפה אות המלה ההיא (מנחם, פתיחה).  ואפס לא לאלה לבדם יקרה מקרה זה כי אם לכל האותיות כלם ידגשון וירפיון עקב עניני פתרוניהם (שם).  בג"ד כפ"ת בהיותם סמוכים ליהו"א ירפיון ובהעלותם ידגשון ואך בהיותם תחלת המלים וכו' כל האותיות ידגשון וירפיון בראשית המלה ובתוכה ואחריתה לפי פתרונה לבד חית ועין אשר לא ידגשון ולא ירפיון היטב כי אותיות הגרון המה (שם).  ויתכן שיאמר אדם שהוא ונתוסרו ובולע התיו הנח בוו על כן נדגש וכמוהו ונכפר לכם הדם ונתכפר (דקדוק ר"י חיוג 40).  אם יקרך עון בנין נפעל על כן נדגש בקוף (שם 132).  ולכן לא נדגשה הנון כמו נון ולא תחנם וכו' ושני חטפין לא יוכל להדגש (ר"ת על דונש, נחנת).  נדגשו התוין הללו וכו' מפני החטף אשר לפניהן הן נדגשות (רשב"ם שה"ש ד ו).  ומלת וילינו  שנדגשה אין לה להביא אות אחרת (ר"י קמחי, ספר הגלוי). 

— פע', °דִּגֵּשׁ, מְדַגֵּשׁ: הוי יודע כי לא ידגשו המלות אלא לשום טעם ומאורע או להקל הדבור וכו' וגם מדגשין אותיות כדי לחוס עליהן שמא ישתנה שמע שלהם לשמוע וכו' לפיכך דגשוה שתראה המלה לשמוע וגם מדגשין אחרי הה"י של ידיעה וגם ידגשו כשיפלו הנון של מן (ר"ש פרחון ל). 

— הפע', °הִדְגִּישׁ, — הפיק את האות בהברה דגושה: ואם בוא יבוא הקורא להדגישה או לרפותה אין לו במה כי טבעם טבעת בינונית כי אלו יצאה רווחה היה מדגישה ואלו יצאה דגושה היה מרפה (מנחם, פתי').  ושני חטפין לא יוכל להדגש כי לא יוכל להדגיש בפה (ר"ת על דונש, נחנת).  שפעמים רבות הם מדגישים בהפסק מה שאין טעם לדגשות (השרשים לריב"ג, נזל).  יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות (רש"י שמות כג כז).  — ובכלל, *הבר בהברה מפורשה, ברורה, חזקה: אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שידגיש בדלת (טוא"ח, בשם ירושלמי)2. כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי (רש"י גיט' סה:). 

— הֻפע', מוּדְגַּשׁ: קשּׁת על שם האומנות כמו חמּר גמּל ציּד לפיכך השין מודגשת (רש"י בראש' כא כ).  חנני נון הראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שני נונין (שם לג יא).  שאילו מגזרת מיתה היה (המלה וְהַמֹּתִי) אין הא שלו בפתח ולא מם שלו מודגשת וכו' והתיו מודגשת לפי שתבא במקום שתי תוין וכו' וכן ונתתי התיו מודגשת שהיא באה במקום שתים (הוא, שמות כג כז).  שכתוב בו (בהמלה למשיסה) יוד והסמך מודגשת (הוא, תהל' סה י).  מצרים נתנו יד הנון מודגשת כמו נתננו יד כלומר שנתננו להם יד (ר"י קרא, פי' איכה, זכור).