1 עי' הערה שלקמן.

2 כבר התחבטו המפרשים והמדקדקים הקדמונים והאחרונים בפרוש מלה זו ודקדוקה.  ת"י: מה אפלח ואשלם קדמוהי כל שניא דאוסיף על חיי ושזיב ממריר נפשי.  רסע"ג תרגם: ואנא אנפר ג'מיע נומי עלי מר נפסי, מנחם הביאו במחברת עם ידוד, מדד ערב, ותדד שנתי, ידדון ידדון, אך לא אמר מה פרושו בדיוק.  וכבר התפלפל בזה ריב"ג בכתאב אלמשתלחק וז"ל: נכר ר"י חיוג שיהיה אדדה כל שנותי מהכפולים אך לא אמר מאיזה שרש הוא ואומר אני שהוא מעלולי הלמד והיה ראוי להיות התדדה אתדדה ונבלעה התו בהדלת ואמרו אדדה כל שנותי והוא התפעל וכו'. ע"כ.  ואמר בהשרשים: אדדה כל שנותי וכו' כבר זכרתים בספר התוספת (הוא אלמשתלחק) וענין המלות האלה ההנהגה כמו שנאמר במשנה מדין עגלין וסייחין וכו'.  ע"כ.  וכן רד"ק.  וכעין זה רוב החדשים, אלא שנחלקו בשרשו ובדקדוקו.  .Ges הביא לו דמיון הערב' דַאדַא دَادَا ואמר שמשמעותו הוא הלך לאטו, אך באמת משמעתו הוא הלך מהרה.  וכן .Ew , אלא שהוא הניח כי עקרו הוא דַּוְדַה ונצטמצם, וכעין זה רוב החדשים הבאים אחריו, קצתם מן דַוְדַה וקצתם מן דאדא התדאדה (Stade § 20), ועכ"פ כלם במשמ' הליכה לאט.  אך אין משמעה זו מתישבת יפה על מליצת הכתוב, ודמיון רחוק ולא טבעי הוא לאמר אתהלך לאט במשמ' בהכנעה, כמו שאומר גזנ', ואין הלך אט דומה לזה.  רק רש"י פרש בכונה אחרת ואמר: אתנודד מכל שנותי לקלס לפניו. ע"כ, והוא קצת יותר נאות להכונה.  והנה בכלל רגלים לדבר כי נוסחת הכתוב משבשה קצת, אך לפי הנוסחה שלפנינו היותר נכון הוא כי אֶדַּדֶּה הוא התפעל מן שרש דדה, ששמש בעברית במשמעה הרשומה בפנים, וזו היא הכונה היותר נאותה לפי כל הענין, אחרי שספר חזקיהו שהרהר אחרי מדותיו של הקב"ה וסבר שכבר לא יראה יותר באור החיים וזעק והתאונן על מכאוביו, אך פתאם ראה שאין לו מה לדבר ואלהים אמר ועשה והצילו מרדת שחת.  ואעפ"י שאין חבר גם למשמעה זו להמלה דדה לא בעברית ולא בערב', אך לפחות היא היותר נאותה ומתישבת על מליצת הכתוב.