, פ"י, עת' יִדְלַח, כנ' תִּדְלָחֵם, דָּלַח את המים, עשה אותם עכורים, לא צלולים, לא טהורים, (trüben; troubler (l’eau); disturb (water:  ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך וַתִּדְלַח מים ברגליך ותרפש נהרותם (יחזק' לב ב).  והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים ולא תִדְלָחֵם רגל אדם עוד ורגל בהמה לא תִדְלָחֵם (שם יג).  — ואמר הפיטן:  מימינו דָלַח והשכיר חציו מדם, כי יצא מן הבית וחרבו מלאה דם (קינ' לת"ב, את אשר).  מימינו דָלַח ונס אשימכם, גיא גלות אטילכם להכלימכם, והלכתי עמכם (שם, איכה אשפתו).  עוררתי בניך עליון דולחך, אורה וצהלה הזרחתי לאורחך (קונט' הפיוט' מח).  — °ופעו':  האם בלי ספר שלוח, הבן כיתום אובד בלי שלוח, וגן נעול הפקר כמלוח ומעין חתום נרפס דלוח (סליח' יום ב, אין כמדת).  — ובהשאלה:  כי המה (הקדמונים) כתבו על פי מהלך החכמה הקדומה ועל פי ידיעתם במדעים אלה אשר גם מבועיהם דלוחים היו באמונות זרות ובכללים בדוים (מבוא לשבי"ע ג).

—  הִפע', °הִדְלִיחַ, —  כמו קל, ובהשאלה:  הושפרת מאחיך היושבים נכחיך, הִדְלַחְתִּי דולחיך נאוו לחייך (יוצר לפסח, אדבר מישרים, מחז' רומ').