פ"ע, —  א) עבר דָּלַל, דָּלְלוּ, נתמעט, דָּלְלוּ המים, חרבו: והאזניחו נהרות דָּלְלוּ וחרבו יארי מצור (ישע' יט ו).  — ב) עבר דַּל, דַּלֹּתִי, דַּלֹּנוּ, עת' יִדַּל, יִדַּלּוּ, היה דַּל, בכל המשמעות של מלה זו, בגוף, בממון, בדעת: ויבאו (מדין ועמלק) בארץ לשחתה וַיִּדַּל ישראל מאד מפני מדין (שופט' ו ה-ו).  והיה ביום ההוא יִדַּל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה (ישע' יז ד).  ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים וְדַלִּים (ש"ב ג א).  הקשיבה אל רנתי כי דַלּוֹתִי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני (תהל' קמב ז).  שמר פתאים יי' דַּלֹּתִי ולי יהושיע (שם קיט ו).  מהר יקדמונו רחמיך כי דַלּוֹנוּ מאד (שם עט ח).  דל איש פלוני ממה שהיה (ספרא מצורע ד).  דלו מן המצוות (מד"ר ויקר' לד).  — ובמשמ' * הרחק: דל בשרך מאשת חן כ(מ)נגד שלהבת של גחלּת (א"ב של ב"ס).

— הִפע', — א) *הֵדֵל, בינ' מֵדֵל, מקור הָדֵל, — עשה שיהיה דל, בעבודת הגן, הֵדֵל בגפנים וכדומה, תלש קצתן והניח קצתן למען יהיה יותר רֶוַח ביניהן: המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים (פאה ז ה).  המדל נותן מן המשואר על מה ששייר (שם ג ג).  המדל בזיתים ב"ש אומרים יגום (שביע' ד ד).  בשעיבה (את הצמחים) על מנת להדל אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק (ירוש' פאה ג יז ג).  מהו המידל נוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד (שם שבי' ד לה:).  אם הידל למכור בשוק (רמב}ם מתנ' עניים ג כג).  הידל להביא בביתו (שם כד).  — ובמשמ' °עשהו דל וירוד: ובכל נפות יונעם זמר לגדלך, מלכי ארץ מכבודם בְּהַדִּילָךְ, ובכל לשון יושגב שמך לבדך (שחר' יוה"כ, ובכל תקף).  והעשיר (הורדוס) בימיו את הנכרים וידל את היהודים (יוסיפון סא).  — ב) *הִדְלִיל: כי קהלך עִסָּה, בכל צרב ודריסה, גם בך לא חסה, ובעזוז הִדְלִיל עמוסה, בתוך אבן מעמסה (יוצר זכור, זכור את).

— נִפע', °נִדְלַל, — נהיה דל: יושבת בדודה דמויה כי חשופה קלון שוליך, ונגלית ונדלל כבודיך (קנות לת"ב, ציון צפירת).

— פֻע', * דֻלַּל, מְדֻלַּל, מְדֻלֶּלֶת, מדוללת, — שנעשה דל: (סוכה) מדוללת בשצילתה מרובה מחמתה (ירוש' סוכ' ב נב ד).