ב. דְּלִיקָה
° 1, ש"נ, — הברת האותיות בהדוק קצה החד של הלשון בשפתים: והן שלשתן רצוני לומר הלמד והנון והרש מכלל אותיות הדליקה ואותיות הדליקה שבע אלה השלש רצוני לומר הלמד והנון והרש והאותיות השפה שהם בומף כי הדליקה בדבור איננה כי אם בקצה הדוק הלשון והוא סופו החד ובשפתים (הרקמה, שער ב).
1 בערב' ד'לאקה ذلاقة משרש ד'לק המשמש במשמ' חד ושנון, ואמר לשאן אלערב באות בא ממש בזו הלשון: ושמית ד'לקא לאן אלד'לאקה פי אלמנטק אנמא הי בטרפ אשל אללשאן, ע"כ, ובעברית: ונקרא ד'לקא מפני שהד'לאקה בהדבור היא בקצה חודה של הלשון.