1, ש"ז, — ראשית הדישה בגרן שהיתה לפנים קדש לגבוה: מלאתך וְדִמְעֲךָ2 לא תאחר בכור בניך תתן לי (שמות כב כח). והשלישי נאכל בנזיד הדמע (טהר' ב ג). המוציא את העפר ממקום טומאה אוכל בדמעו המפקח בגל אינו אוכל בדמעו (אהל' יו ד). — *ובית הדמע, הבית ששומרים בו את הדמע: כהן שניתן לו תרומה ומצא בו דברים אחרים הרי אילו אסורין שהכל משליכין לבית הדמע (תוספתא תרומ' י יו).
1 עי' הערה שלקמן.
2 פרשו רוב המפרשים הקדמונים וכמו"כ החדשים מלה זו במשמ' דמעה, ואמרו שהכונה בו בהשאלה על היין או השמן. רסע"ג: רשאך, והוא היצהר. מנחם: הוא התירוש הצח והמזוקק שאין בו שמרים. ע"כ. ריב"ג אמר וז"ל: וענין אחר מלאתך ודמעך כנוי לשמן והדמע אצל הערב שם לכל נתך ממים וזולתם ועל כן אומרים ליין דמעת הכרם. ע"כ. ראב"ע כמו רסע"ג. וכעין זה רוב החדשים. אבל, בעצם הענין אינו מסתבר שבמקום שמדבר הכתוב בדבר חק ומשפט השתמש במליצה שירית כזו, ושנית אינו מובן פרוש לא תאחר השמן שלך, הלא אין כל השמן נותנים לגבוה, וזאת שלישית, כי דרך השמוש שהשתמשו במלה זו במשנה מעיד כי זו מלה קדומה במשמעה המיוחדה שהשתמשו בה בכל המקומות שהובאה שם. ולכן אין ספק בדבר, כי משמעתה האמתית והעקרית של דמע, ולא בדרך השאלה, היא זו שיש לה בשמוש הלשון של המשנה. וכמו שאמרו בפרוש ודמעך זו תרומה (מכי' משפט', מס' דכספא), ועוד שם: תרומה שהיא קרויה שלשה שמות ראשית ותרומה ודמע. וכן בגמ' (תמור' ד.): ודמעך אלו תרומה. וכן רמב"ם כמה פעמים בפרוש המשנ' שלו: התרומה שקרא אותה השם דמע חגי' ג ד, דמאי א ג, ועוד. וזה אינו דרוש אלא עקר פרוש המלה. וגם חלקו השני של הכתוב בעצמו מלמד על חלקו הראשון, כי כמו שחלק השני מדבר בבכור אדם כן מדבר החלק הראשון בבכורות השדה, וכן מוצאים אנו במקום אחר שלעומת בכור בע"ח הכתוב מדבר קודם בראשית תבואות השדה: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו ליי' לך נתתים וכו' ואח"כ: כל פטר רחם (במד' יט יב-יה). וממקום אחר ידענו כי המלאה היא מן היקב, והכונה ראשית היקב, ועוד מכתוב אחר אנו רואים כי בת זוגה של המלאה הוא הגרן: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב (במד' יח כז), והכתוב המקביל לזה ממש הוא שם ל: ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב, וכשם שתבואת יקב הוא כנגד המלאה שבפסוק כז כן כתבואת גרן הוא מקביל לכדגן מן הגרן, והוא בכל מקום בת זוגה של מלאה. ולמדנו מזה, שבת זוגה של מלאה שנאמר במקום אחר, והוא דמע, הוא ראשית תבואת הגרן, ולא רחוק הדבר לשער כי גם בפסוק כז היה כתוב בתחלה כדמע מן הגרן וכמלאה מן היקב, ונמחקו שתי האותיות מע ותקון סופרים הוא דגן בשביל האות ד שנשארה והשם גרן שאחרי כן. והיוצא ממשא ומתן זה הוא כי שש מלים משמשות בענין זה: ראשית, תרומה, בכור, בכורים, מלאה, דמע. השנים הראשנים הם כלליים, בכור הוא ראשית פרי בע"ח, בכורים ראשית פרי האדמה, מלאה ראשית היקב וגם הגת, ודמע ראשית הגרן, ראשית הדיש. מלאה ודמע הם שמות קדומים, ואח"כ דחק את רגליהם קצת השם תרומה, אך עוד נשאר השם דמע בשמוש הלשון במקום תרומה, ושמש גם במקום מלאה שנדחקה כליל מהשמוש הרגיל. ובדבר מקור השם דמע צריך לאמר כמו רש"י: איני יודע מהו לשון דמע.