*, ש"ז, — מה שיורד מהעין בשעת בכי וכדומה, Thräne; larme; tear: מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע (ב"ב יה.).  — ואמר הפיטן: קולי שמע, וראה דמע עיני, ריב ריבי, שעה ניבי (ערב יוה"כ, קולי). — ואמר המשורר: אלו לפי אידי דמעי יזלון, לא דרכה רגל אנוש יבשת, אך לא למי נח לבד כרת ברית, כי גם לדמעי נראתה הקשת (ראב"ע, אלו לפי אידי).  וכוסי בי על כוס זכרתיו, אבל ייני במו דמעי מסכתיו, להדיח לחי מדם שפכתיו, עלי פני במי עיני רחצתיו (הקד' ספר שעשועים לר' זבדא).  שברה כים וכמר מדלי כל דמע (יל"ג, הוי אח).  ודמעי כגשם מעל כי יתכו (שם).