*, ש"ז, מ"ר דְּקָרִים, וגם דֶּקֶל, דְּקָלִים, — א) כלי חפירה בקרקע, כעין מטה מברזל וחד בקצהו: אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר (שבי' ה ו). שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה (ביצה א ב). שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום (גמ' שם ז:). שיחפור בדקל1 (ירוש' סוט' ב יח.). בעשויין כמין דקרים (שם סוכ' א נב.). — ב) מֵי דְּקָרִים, מֵי דְּקָלִים, מים שנובעים ממעמקי האדמה ויש בהם חלקי גופים מחצביים, מלחים מתחלפים, Mineralwasser; eau minerale; mineralwater: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקרים2 וכוס עיקרים מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקרים לצמאו (שבת יד ג). השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו אמר ר' יונה חוץ ממי דקרים וכו' השותה מי דקרים מהו אומר ברוך שברא מיני רפואות (ירוש' סוף כיצד מברכין). — ג) °כאב בגוף כעין כאב מדקירה: ורוב מיני דקרים בצד השמאלי (אסף הרופא, כ"י מינכן 22).
1 כך שם פעמים בכל הנוסח', ועי' עוד הערה לקמן.
2 כך במשנה שבירוש', ובמשנה שבבבלי דקלים, וכבר אמרו בגמ' ירוש' ברכות סוף כיצד מברכין: אית תניי תני ני דקרים ואית תניי תני מי דקלים מאן דמר מי דקרים שהיו דוקרין את המרה ומאן דמר מי דקלים שהיו יוצאין מבין שני דקלים. ע"כ. וכן בגמ' בבלי שבת קי., והוסיפו שם: מאי מי דקלים אמר רבה בר ברונא תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי אידך משלשל. ע"כ. והנה מכל זה נראה ברור כי הכונה במי דקלים או מי דקרים היא למים שנובעים מהאדמה, ושהיו שותים לרפואה, לירוקה ולשלשול, והם הם מי מיענות מחצביים שמשתמשים בהם לרפואה גם היום, וזה שם קדמון ואין ספק בדבר כי אמרו מי דקרים וגם מי דקלים, במשמ' אחת, מפני שגם דֶקֶל משמעותו כמו דֶקֶר, כמו יחפור בדקל במקום יחפור בדקר, ושני הפרושים של מי דקרים ומי דקלים, שהם דוקרים המרה ויוצאים מבין הדקלים, אינם אלא מדרש מלים המוני, והעקר הוא כי זה שם קדמון למים הנובעים מבטן האדמה ושמחזיקים גופים מחצביים, ואולי הוא ע"ש החפירה בדקר או בדקל להוציא המחצבים מעמקי האדמה.