עב' דַּק, בהפס' דָּק, עת' יָדֹק, בכנ' יְדֻקֶּנוּ, — א) היה דק מאד, נשבר ונכתש לרסיסים קטנים, fein zermalmt sein; être broyé; be crushed: ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דָּק ויזר על פני המים (שמות לב כ).  ואכת אותו טחון היטב עד אשר דַּק לעפר (דבר' ט כא).  — ואמר המשורר: יִדַּק הרוח יזך בגֹבה, כל נר שם ידעך חיים חיש יתמו (אדם שש"ק, הדעת והמות).  — ב) עשהו דק, שברו וכתשו לרסיסים דקים, zermalmen; broyer; to crush: תדוש הרים וְתָדֹק וגבעות כמוץ תשים (ישע' מא יה).  והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא יְדֻקֶּנוּ (שם כח כח).  — וצווי °דֹּק, ואמר המשורר: בן איש ביראת אל עדה גאוה ובה הכנע גאון ימים ודוש הרים וְדֹק (ר"י חריזי, הענק ג).  — ומק' °לָדֹק, לְדֻקּוֹ, לדוקו: וכשמסבבין עליו אופני העגלה לדוקו אפילו הגלגל הומם ומשתבר (רש"י ישע' כח כח).  — ובינ' °דַּק, דַּקִּים: ואת מי דקים בדברים קשים את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבק (שם).  

— הִפע', הֵדַק, מקור הָדֵק, עת' יָדֵק, וַיָּדֵק, בכנ' אֲדִקֵּם, — כמו קל משמעה ב: ושחקת ממנה הָדֵק (שמות ל לו).  הָדֵק לעפר ושרף אשרה (מ"ב כג ו).  והאשרים והפסילים והמסכות שבר וְהֵדַק ויזרק על פני הקברים (דהי"ב לד ד).  וישרף אתה (את האשרה) בנחל קדרון וַיָּדֶק לעפר (מ"ב כג ו).  ויכרת אסא את מפלצתה וַיָּדֶק ושירף בנחל קדרון (דהי"ב יה יו).  קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה וַהֲדִקּוֹת עמים רבים (מיכ' ד יג).  ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות אֲדִקֵּם ארקעם (ש"ב כב מג).  — ואמר הפיטן: ותעשה דין ומשפט לעשוקים, זמוריהם שחתו ובקקום בוקקים, חמוסים נגושים ביד מַדִּיקִים (סליח' יום ב, אויתיך).  הנה אכלונו בכל פה מַדִּיקֵינוּ, ואתה יי' שפטנו מחֹקקנו (שבת חוהמ"פ, מים רבים).  — *וצווי: וכשהוא שוחק (את הקטרת) אומר הדק היטב היטב הדק (כרית' ו:).  

— הָפע', הוּדַק, יוּדָק: לחם יוּדָק כי לא לנצח אדוש ידושנו (ישע' כח כח).  

— נִפע', *נִדַּק, נִדֹּק: כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן (מהמצריים) היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו ואותו היום נשחקות ונידקות וניזרות (מכי' בא יג).  היתה נידקת (האיקונין) ונשחקת וניזרת והיתה קשה עליו כאילו אותו היום קברו (פסיק' רבתי יז).  והחטים אינם נידוקין להיותם נטחנין (רש"י ישע' כח כח).