1, ש"ז, סמי' דִּרְאוֹן, — תועבה, חרפה ובזיון, Abschen; abomination: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא יכבה והיו דֵרָאוֹן לכל בשר (ישע' סו כד). ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לְדִרְאוֹן עולם (דני' יב ב). — ואמר המליץ: ואם לא ימצאה ישכון בדומה והתגלח בתער השכירה, והוא ימות בתבערה ומסה ודראון לכל חמר וצורה (ספ' המוסר לר"ז אלצאהרי מה). כי יפגשך איש דראון בלצון שים גליון נוכח פניו ויניחך (אסף לה יט). — ואמר המשורר: מני אז לא אשיר שמחה ונחת, לא אקו לאור לא אוחיל לחפש, אשיר יום מר אשור עבדות נצחת, אחלום דראון עולם עבטיט ורפש (יל"ג, בעלות השחר). — °ובכנ' ואמר הפיטן: אזכיר סלה זכרון מעשים, בימים האלה נזכרים ונעשים, גחון גח מבין עכסים, דִּרְאוֹנוֹ להזכיר לרקב כעסים (קרוב' לפ' זכור, אזכיר). — והמשורר בתלונתו: שואל שלומי קרב נא ושמע כמו ים המוני, אם יש לבבך כשמיר ירך לרוב דראוני, איך תחשוב כי אניח על דעתך דאבוני (שיר התלונה לרשב"ג). — ומ"ר: לפצותם מלעג שאננים, להצילם מגאיונים, להשיב שבותם כיונים, למלטם מתופת דִּרְאוֹנִים, מלהט מתהפכת בדמיונים (יוצר' יוה"כ, מי יתנה). — ומר"נ: יפקד עליהם את העונות, לרוב ימים להמנות, לחשוב להם חשבונות, להפילם לתפת דִּרְאוֹנוֹת, והמון לאמים וכל הלשונות, על עוזר ועזור ישאו קינות (סלוק לפ' זכור).