דָּרוּךְ

* 1, ש"ז, מ"ר דְּרוּכוֹת, — מי שאומנותו לדרֹך ענבים בגת:  הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד (תרומ' ג ד).



1 מן דרך, משקל לקוּח לקוּחוֹת.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים