1, ש"ז, מ"ר דְּרוֹרִים, — חֵרוּת, חֹפֶשׁ, למשל לעבד מאדוניו, שהוא ברשות עצמו ואין לאחר שלטון עליו, Freiheit; liberté; freedom : וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דְּרוֹר בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו (ויקר' כה י).  אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם לקרא להם דְּרוֹר לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש (ירמ' לד ח=ט).  ותעשו את הישר בעיני לקרא דְרוֹר איש לרעהו (שם יה).  וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הַדְּרוֹר (יחזק' מו יז).  בזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחוצה לארץ (ר"ה ט:).  שקרא (אחשורוש) דרור לכל בעלי סחורה (מגי' יב.).  — ובמליצה: הנני קרא לכם דְּרוֹר נאם יי' אל החרב אל הדבר ואל הרעב (ירמ' לד יז).  — °ומ"ר: ואדם לא ידון, בנמכר על זדון, ביובל ומת אדון, ישלח לדרורים (רשב"ג, אזהר' יום א).  ברכות וקללות, ומכס ונחלות, ושיד אבנים גדולות, ויובל לדרורים (שם).  והעבדים תחונן, בצאתם לדרורים (שם, יום ב).  וכמה אנוש שר, ועת זר לבור סר, וקרא לנאסר, בחסדו דרורים (משה דרעי, לקו"ק א עה).  איך קץ הדרורים ארך והם ביד שובים נתונים ומסורים (רני ושמחי, פזמ', לעומתי).  זיו הדרם כמאורים כאפיקים הם בציה קץ מנוחה קץ דרורים קץ פדות סוערה עניה (שם בקשות, אם צבי).  — °ודרורות: וטוב מליו הלא כושל יקימון וגם רבות עזובות בו פזורות ובפרקים חקוקים הם בחכמה הלא תמצא למאסרך דרורות (אוהב משפ', באור' לאיוב, שיר בסוף הספר).  — °וכנ': שברי עול מעל צוארך, מוסרותיך נתקי, כי קרובה שנת דרוריך, בא עת נקמת דם נקי (ר"י נאגארה, פזמ' קו.).