ג. דְּרוֹר
ש"ז, — דבר הנוטף מתוך העץ וכדומה, ובפרט מָר-דְּרוֹר, המֹר הנקי הנוטף מהעץ: קח לך בשמים ראש מָר-דְּרוֹר1 חמש מאות וקנמן בשם מחציתו (שמות ל כג). — ואמר הפיטן: וכשמעו הדברים, אמר לשרה בחדוה, יצחק מוֹר-הַדְּרוֹרִים, גדל ולא נצטוה, אלכה אל ההרים, למושב האל אוה (סמא"צ, סליח ר"ה, שומר צאנו). שבי בת תוך שבי שומרה דרורים, עדי תצאי כצאת מפח דרורים, וירצך אל כריח מר-דרורים (ר"י נגארה, פזמ' צד)
1 אמר ריב"ג: הוא הטוב הנמלט מזיוף ותערובת. ע"כ. ונראה שהוא מפרשו במשמ' חפשי, אך זה דחוק. עכ"פ, גם בערב' השם הרגיל להמֹר הוא מֹר צאפי, ר"ל המֹר הנקי, הנוטף מהעץ ומתקשה אח"כ. ועי' מֹר.