*, ש"נ, —  שה"פ מן הִבְאִישׁ: ואין בני אדם באין לידי הבאשה אלא מתוך דרכיהם (ילקוט דבר', תתקמב).  והיה לו (לפרעה) להיות נכנע לפחות בעבור הבאשת ריח שנשאר לו מן הצפרדעים (כלי יקר, וארא).