פ"ע,  עבר הָגִיתִי, עת' אֶהְגֶּה, יֶהְגֶּה, מק' הָגֹה, — א) הָגְתָה היונה, הוציאה מגרונה קולה הטבעי, העגום והרך, gurren; roucouler; to coo: נהמה כדבים כלנו וכיונים הָגֹה נֶהְגֶּה ישע' נט יא. כסוס עגור כן אצפצף אֶהְגֶּה כיונה שם לח יד. — וגם האריה וכדומה, כשהוא משמיע קול סתום מתוך הגרון: כאשר יֶהְגֶּה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה ישע' לא ד. — וכן לכל קול דומה לזה מהגרון: ידיהם (של הפסילים) ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יֶהְגּוּ בגרונם תהל' קיה ז. ההוגים כיונים והמנמין והמפפין בידיהם והבועטין ברגליהם דא"ר ב, הרגל גאותנות בימים ההם. — והאדם בשעת צערו, נאנח בקול סתום: לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תֶּהְגּוּ אך נכאים ישע' יו ז. אל אנשי קיר חרש יֶהְגֶּה 1 ירמ' מח לא. — ובכלל השמיע קול המיה: למה רגשו גוים ולאמים יֶהְגּוּ ריק תהל' ב א. — ב) הָגָה בספר וכדומה, עִיֵּן בו וקרא בו וסבר בו, lesen, nachdenken; lire, méditer; read, meditate: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וְהָגִיתָ בו יומם ולילה יהוש' א ח. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת יי' חפצו ובתורתו יֶהְגֶּה יומם ולילה תהל' א א-ב. לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה ברכ' סג:. ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה באלו שהן עושין את ד"ת מד"ר דבר' יא. שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה והוא אינו הוגה עד שמשכחה כלה רבתי ח. וחכמי התלמוד בדורנו על דרכים רבים יש הוגה בו לדעת האסור וההיתר וכו' ויש הוגה בתלמוד להתפאר וכו' ויש אחרים שהוגים תמיד בתורה ובנביאים ובכתובים ראב"ע, יסוד מורא א. ההוגה בתורת ה' אם יש לו לב היא תורהו ותשכיל נפשו יותר מאשר למדוהו והשכילוהו מלמדיו שם ח. — והגה תורה מתוך תורה, הוכיח: הגה נח תורה מתוך תורה אמר כבר נאמר לי כירק עשב נתתי לכם את כל לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין לקרבנות ירוש' מגי' א עב:. — וגם בדברים מָפשטים, בפעולות ומעשים, במשמ' התבונן אליהם וחשב בהם ודבר בהם: אזכיר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך וְהָגִיתִי בכל פעלך ובעלילותיך אשיחה תהל' עז יב-יג. זכרתי ימים מקדם הָגִיתִי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח שם קמג ה. אם זכרתיך על יצועי באשמרות אֶהְגֶּה בך כי היית עזרתה לי שם סג ז-ח. — והַלֵּב: לבך יֶהְגֶּה אימה איה ספר איה שקל ישע' לג יח. לב צדיק יֶהְגֶּה לענות ופי רשעים יביע רעות משלי יה כח. כי שד יֶהְגֶּה לבם (של הרשעים) ועמל שפתיהם תדברנה שם כד ב. וינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יֶהְגּוּ תהל' לח יג. — ואמר בן סירא: והתבוננת ביראת עליון ובמצותיו הגה תמיד ב"ס גני' ו לז. דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם ערוב' נד:. כך היה אומר לבי הוגה מרה ולענה תנחומא לך לך יג. — ואמר המשורר: הֲגֵה תמיד לענות תשובות מוכנות תשו' תלמ' מנחם על דונש 28. הנפש הבהמית גוברת עליהם בימי ילדותם ובינה ובין הנפש ההוגה מלחמה וכו' אם הגבורה תהיה ביניהם שוה פעמים ההוגה ופעמים הבהמה יהיה חלק הבינוני הנמצא ברוב בני האדם ואם תהיה הנפש ההוגה גוברת באחרונה יהיה החלק הנחמד מכל השלשה ואם תהיה נפשו ההוגה נכנעת וכבושה וטבועה במצולות נפש הבהמית כל ימיה ולא יהיה לה גבורה כלל יהיה החלק הזה הרשע מכלם הגיון הנפש לבר חייא ב. —  והיה עסוק במחשבה: אז שגיתי באהבתך יפה-פיה, לבי הָגָה בך עיני צופיה מפו, אה"צ כח. — ומק' הֹגוֹ: פשע וכחש ביי' ונסוג מאחר אלהינו דבר עשק וסרה הרו וְהֹגוֹ2 מלב דברי שקר ישע' נט יג. — ובחכמה: אשרי אנוש בחכמה יהגה ובתבונה ישעה ב"ס גני' יד כ. — ואמר המליץ: הֲגֵה תמיד בתורת אל ודתו, ואוה וחשוק לישב בביתו מוסר השכל. — ואמר הפיטן: קול דיצה וישועה מצפינים, באהלי צדיקים צפונים, ההוגים ביקרה מפנינים יוצר זכור, אלהים. — ג) בהרחבה, נרדף עם דִּבֵּר, sprechen; parler; to speak: שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תֶהְגֶּה ישע' נט ג. אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יֶהְגֶּה רמיה איוב כז ד. פי צדיק יֶהְגֶּה חכמה ולשונו תדבר משפט תהל' לז ל. כי אמת יֶהְגֶּה חכי ותועבת שפתי רשע משלי ח ז. ולשוני תֶּהְגֶּה צדקך כל היום תהלתך תהל' לה כח. גם לשוני כל היום תֶּהְגֶּה צדקתך שם עא כד. לא יהא הוגה מפיו וקורא ירוש' מגי' ד עד ד. משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון מד"ר בראש' מט. ומעמיד משה שהוגה את התורה בשבעים לשון תנחו' לך לך כג. אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים מד"ר איכה, פתיח'. ואשר יביאם אל זה הוא חלי שימצאו בנפשם לא יוכלו להגות בו  מו"נ ג לא. — ואמר המשורר: במומי מעשי תבל פלאים וקצרו לַהֲגוֹת בהם לשונות  ר"י חריזי, הענק ג. — ואמר הפיטן: הוֹגֵי הדורים מפארים בשורו בסיני, ורצים ושבים מתיחדים בהטותו לסיני שבת לפני שבוע', אורחות. — ד) *הוציא  מלה או אות מהפה על ידי כלי הדבור: ההוגה את השם באותיותיו סנה' י א. דע כי אותיות בגד כפת יהגו בהן בלשון עברית על שני דרכים ר"מ ג'יקטיליא, אותיות הנוח לר"י חיוג. — ופָעוּל °הָגוּי: הֶהָגוּי באהיה אשר אהיה, וכל מאמינים שהוא היה והוה ויהיה מוסף א ר"ה. לך יאתה כבוד ועוז הֲגוּיִם, חלד וכל שוכניה וכל האיים קרוב' ב ר"ה, שמו מפארים. אמת גמרת ששה פעמים אלהים חיים, מבראשית עד לעשות חתומים תווים, וכלם סופי תיבות המה הֲגוּיִים סליח' ער"ה, אמת. 

— נִפע', *נֶהְגֶּה, — שהוגים אותו, שאפשר להגותו, להוציאו מהפה בכלי הדבור: הכותב שתי אותיות וכו' והן נהגין זה עם זה שבת יב ד. לא נוכל לקראו בשם ההויה ואינו נהגה כפי אותיותיו לדעת שאין הויתו הוית צורה ר"י ג'יקטיליה, גנת אגוז א, ההויה. שם בן ארבע אותיות הגדול והנורא הבלתי נהגה רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקור דין א יא. הסכימו שתהיה התנועה נחלקת בשפתים שהם בומ"פ נהגות בצורת הבית ובצורת הואו ובצורת המם ובצורת הפא של"ה, בית נאמן יג.. 

— הִפע', הִהְגָּה, בינ' מַהְגֶּה, מַהְגִּים, — כמו קל, השמיע קול המיה לא ברור: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים וְהַמַּהְגִּים ישע' ח יט. צופין (הקוסמים) ואינם יודעין מה צופין מהגין ואינן יודעין מה מהגין סוט' יב:. — °והיונים: שהם מצפצפים כעגורים ומהגים כיונים רש"י שם.