°, ת"ז, לנק' הֶגְיוֹנִית, מ"ר הֶגְיוֹנִיּיִם, -נִיּוֹת, — א) בעל חכמת ההגיון: שנים יתכן לירא מפניהם מפני כזבם ההגיוני והמשורר (ידע' בדרשי, פרדס ה, אוצה"ס ג).  כמו שנודע מטיטוס שהיה הלצי והגיוני מדבר במשלים והלצות (דרך אמונה, ביבאגו ג).  שאלה הכנויים יוקחו בב' פנים ההגיוני יקחם על דרך הנראה לבד וכו' והטבעי יקחם בדרך הוראת מציאות (תגמ' הנפ' ה:).  כי הטוב שאתן לך אינו נתון לך מצד שאני מטיב לכל העולם כי אם מצדך כמו שאומר ההגיוני שהתאר שנתאר לראובן אם הוא סוגיי או מיניי לא יהיה לו מצדו כי אם מצד הסוג או מצד המין (נהר פישון, מדר' תהל').  ואדע נאמנה כי הדיין והמדקדק ההגיוני וההנדסי הטבעי והפלוסוף המה לא יבינו המקרא והתלמוד וספרי בעלי אסופות אלה (הקד' תעודה בישראל).  — ומ"ר: וזה המשפט יקרא אצל ההגיוניים מושכל ראשון (גבע' המורה, מו"נ א א).  מה שירצוהו המדקדקים וההגיוניים בפעל (מעשה אפוד טו).  וההגיוניים יקראו הפועל דבור (אלגזלי, כוונת הפלסופ').  ואחר כך יולידו התולדה אשר היא תכלית מכוונם כמו שנודע להגיוניים (דרך אמונה, ביבאגו ג).  והשיבני דבר אם תוכל אך בתשובה ולא בחלוקים ומשלים וקול דברים כמנהג ההגיוניים וההלציים (ר"י מודינא, ארי נוהם ל).  — ב) מטבע ההגיון: כמו כן בלמוד התוריות יש דרכים ראוי להקדימם להם סגולות ההגיונייות (משה ריאטי, מקד' מעט ב).  במליצת השיר אשר הוא אחד מחמשה אופני הדבור הגיוניי כי יהיה אם מופתיי ואם נצוחיי ואם הלציי ואם הטעיי ואם שיריי (ר"י דון יחייא, פי' ה' מגלות, שה"ש א).