*, ש"ז, מ"ר הוּצִים, —  העלים של חריות הדקל, שיש להם כעין קוץ בקציהם:  (המוציא) הוצין כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית (תוספתא שבת ח י).  כלכלה משיחפה הפירות שבה בעלים ובהוצין וכיוצא בהן (רמב"ם מעשר ג י).  וכן כלי חלף והוצים וכיוצא בהן מכפיפות שדורכין בהן יין (הוא, מאכל אסור' יא כג).  — ומשל בפי הבריות:  עם ההוץ1 ילקה הכרב, לאמר עם הרע ילקה גם הטוב.