*, הונייה, ש"נ, —  כמו הקודם (הוֹנָאָה):  ההונייה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה (ירוש' משנ' ב"מ ד ו). אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה (שם שם ג).  אין למקח הונייה לעולם אמר ר' יוחנן אם היה המקח מופלג יש לו הונייה (שם גמ' כתוב' יא לד ג).  בשעה שהלוקח מתאונה וכו' היא הנייתו ומצטרפין עד שתות (שם ב"מ ד ט ד).  הזהיר את ישראל על ההונייה (והזהיר, ויקר' קד.).  שההונייה במטלטלין שתות והעבדים והשטרות והקרקעות אין בהן הונייה (רמב"ם שלוח' א ב).  בין שהונה במזיד ובין שלא ידע שיש במכר זה הונייה חייב לשלם (הוא, מכיר' יב א).  היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא (שם ג).  הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה (הוא, תשוב' ז ח).