הֶטְרֵחַ – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

הֶטְרֵחַ

*, ש"ז, — שה"פ מן *הִטְרִיחַ: כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה (מד"ר קהל' ט ח).