°, ת"ז, לנק' -עית, — כמו הטעאי: במליצת השיר אשר הוא אחד מחמשה אופני הדבור הגיוניי כי יהיה אם מופתיי ואם נצוחיי ואם הלציי ואם הטעיי ואם שיריי (ר"י דון יחייא, פי' ה' מגי', שה"ש א).  והוא הטעיי כי הוא סותר המאמר שאמרו (נרבוני, המאמ' בבחירה).  ומה שהקיש ענין התורה להנהגה הרפואיית היא טענה הטעיית (ר"י אברבנאל, ראש' אמנ' יג).  אם במקום שראוי לעשות השומע מחבב אני עושה אותו מקשיב או מתלמד או להפך עוד הפתיחה ההטעיית אשר אינה מחייבת אל השומע לא התלמדות ולא קשב ולא חבה (נופ' צופ', מסיר ליאון א ז).  והגזרות המולידות תולדות הכרחיות מופתיות או נצוחיות או הטעיות או שיריות (כוזרי ה יב).