ש"ז, מ"ר הִלּוּלִים, — א) רק במ"ר הִלּוּלִים קריאות של ששון ושמחה, וחגיגות של ששון בקריאות של שמחה, כמו בבצירת הכרמים ולקיטת שאר הפרות, Jubel; jubilation:  ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הִלּוּלִים ויבאו בית אלהיהם  ויאכלו וישתו (שופט' ט כז).  ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הִלּוּלִים ליי' (ויקר' יט כד).  — ואמר הפיטן: ולא תאכל ערלים בטרם הִלּוּלִים ולא תהדר גדולים ודלים נחפרים (אזה' לר"י ברצלוני, בצל שדי).  — ובמשמ' *שה"פ מן הִלֵּל, נרדף עם תהלה, שבח: הללוהו (את האלהים) בהלולים הרבה (פסח' קיז.).  — ואמר הפיטן: שמו מפארים עדע חבלו, ונערץ באראלי קדש הִלּוּלוֹ, ובהיכלו כבוד אומר כלו (קרוב' א ר"ה, ובכן).  וכל יושבי תבל פצחו הִלּוּלוֹ, ומלאכי מעלה הנעימו מהללו (יוצר ב' שבוע', וכל העם).  הִלּוּל קוני אקשיבה, ובחקר דתו אתישבה (יוצר שבה"ג, אבוא בחיל).  אל זכור נשכחות לך הִלּוּל, זעם תקטין כרגע מלול (סליח' יום ד, אם עונינו) סוגדים להם (להעצבים) ואליהם מתפללים, נותנים להם כבוד וְהִלּוּלִים, משתחוים למו ומשאלותם שואלים (יוצר ב שבוע', תעתועים).  — *ובענין התפלות אצל היהודים, קריאת ההלל: תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבין להילול חריות לסיכוך (מד"ר במד' ג).  — ב) °נרדף עם חֲתוּנָה1: כל עדיָה פחתה הכלה, כוס מזגה לקרואי הִלּוּלָהּ, כבשו פניהם מהביט צלה (שבת א חנוכה, אודך).  — ובהשאלה, °הלולא דרשב"י, יום פטירתו: ותלך (נפש הצדיק אחרי המות) צהלה ושמחה לחוג את חג אורות אשר עשתה בחברת הגוף כנכנסת לחופה לפני יתברך כי על כן קראו בספר הזוהר אל פטירת נפש צדיק הלולא (ר"מ אלשיך, איוב ל כג).