ב. הָמַם

1, פ"ע, —  הָמַם את הפרי וכיוצא בו, אכל מה שבפנים, את לבו, ועשהו חלול: אכלנו הממנו2 נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק ירמ' נא לד. — ואמר הפיטן: טלטלה ועצבון כי גברו ועצמו, זאבי ערבות אכלו הָמָמוּ, טרפונו לבקר לא גרמו, אכזרי המה לא ירחמו סליח' ער"ה, אליך.  — ואמר המשורר:  שם באשכלות שלח השנים, ויבחר האדם האדם במו, ובכל אות נפשו הָמַם פרימו, עדי מבחר הגפנים היו חרם משלי יל"ג, א.



1 בערב' הַמּ ھَمّ, ועי' הערה שלקמן.

2 כך הכתיב, והקרי הֲמָמַנִי. והנה פרשו המפרשים, גם החדשים, פעל זה בעקר משמעתו של הפעל המם הקודם, אלא אמרו שבהרחבה משמש במשמ' של כליון.  אך אין המשמעה המורחבה של המם נהלמת יפה אחרי הפעל אכלנו, והיה צריך לאמר הממנו אכלנו.  ולכן רגלים לדבר, כי המם זה הוא הפעל הערבי הַמּ ھَمّ, שמשמש גם במשמ' של נקירת התולעת באכל:  וקעת אלשושה פי אלטעאם פַהַמַּתְהֹ فَهَمَّتْهُ המא, ר"ל נפלה התולעת בהאכל ואכלה לבו ועשתהו חלול.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים