ב. הַמְלָכָה

°, ש"נ, — שה"פ מן *נִמְלַךְ: שאם כן יראה כענין המלכה ועצה חדשה כי אחר שאמר אלהים יהי אור והיה אור ראה אותו כי טוב (רמב"ן בראש' א ד).  ונראה מזה ענין המלכה ושנוי רצון (ר' בחיי, בראש').  לבאר לנו ההמלכה הזאת שזכר מהשליח והיא שלא נאמר כשהמשלח אומר לו תקנה לי בשר במשל ממליך הוא מיד ואומר איזה בשר תרצה וכו' אבל ההמלכה בכאן היא אחרי שהלך השליח ולא מצא מה שאמר לו המשלח (שו"ת רלב"ח ט).  והעצה וההמלכה נמשכים מכח שכלי (זכות אדם 4).  וכשנמלך בנשמותיהם של צדיקים אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ומטעם ההמלכה במלאכי השרת נאמר בלידתו של שת בתוקף תשובתו של אדה"ר ויולד בדמותו כצלמו ומן ההמלכה במעשה שמים וארץ נאמר ברא אלהים אדם בדמות אלהים (רמ"ע מפאנו, אמ' טהור', חקו"ד ד ה).  ואין הכונה חלילה שהוא יתברך צריך לעצה ולהמלכה מברואיו (באה"ג למהרי"ל ג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים