הַמֹּתִי, עת' יָהֹם, וַיָּהָם, הֲמָמָנִי, הֲמָמָם, יְהֻמֵּם, לְהֻמֵּם, — א) הָמַם אותו, הביא עליו פחד ובהלה ובלבול, verwirren; confondre; disturb: ויהי באשמרת הבקר וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן וַיָּהָם את מחנה מצרים ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל (שמות יד כד-כה).  את אימתי אשלח לפניך וְהַמֹּתִי את כל העם אשר תבא בהם (שם כג כז).  ויבא אליהם יהושע פתאם וכו' וַיְהֻמֵּם יי' לפני ישראל ויכם מכה גדולה (יהוש' י ט-י).   וירעם יי' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים וַיְהֻמֵּם וינגפו לפני ישראל (ש"א ז י).  וישלח חציו ויפיצם וברקים רב וַיְהֻמֵּם (תהל' יח יה).  ברוק ברק ותפיצם שלח חציך וּתְהֻמֵּם (שם קמד ו).  נסה אותו בודאי שלא יהיו אומרין הממו ערבבו ולא היה יודע מה לעשות (נד"ר בראש' נה).  ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומות רבות על כל ישבי הארצות וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלהים הֲמָמָם בכל צרה (דהי"ב יה ה-ו).  —  ובהרחבה במשמ' השמיד:  וַיָּהָָם יי' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק שופט' ד יה.  וגם יד יי' היתה בם לְהֻמָּם מקרב המחנה עד תמם דבר' ב יה.  והפל (המן) פור הוא הגורל לְהֻמֵּם ולאבדם (אסת' ט כד).  

— נִפע', °נֶהֱמַם, — שהממו אותו: תהם צרי בצאת קול מארמוני, כנהממתי בריב והלכתי אף אני (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה).  

— פועַ', °הוֹמֵם, —  כמו הָמַם, בנחץ: טבעך יצא בעולם להכחיד כל צורריך, שאון קמיך תְּהוֹמֵם לנער כל צריך (יוצר לשבת הפסקה).  מכור מכרתנו לקמיך, הוּמֵם בקצפך וזעמך, כי חללו את משכנות שמך (סמא"צ, סלי' לשבת שובה).  — ואמר המשורר: ושחים ירומם, וזרים מהומם, וגאים ישימם, כקש ועפרים (ר"מ דרעי הקראי, לקו"ק עה).