ג. הָמַם
פ"ע, — כמו הָמָה, השמיע קול המיה: להם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו וְהָמַם1 גלגל עגלתו ופרשיו לא ידקנו (ישע' כח כח). — °ובינ': אפילו הגלגל הומם ומשתבר (רש"י שם). — וצווי °הֹמִּי: קומי דפקי שועי אל דמי, ותני כאוב מארץ קולך והומי (קינ' לת"ב, איכה תפארתי).
— נִפע', נָהֹם, תֵּהֹם, — נעשה הֹמֵם, נמלא קול שאון: ויהי כבאנה בית לחם וַתֵּהֹם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי (רות א יט). ויהי כבוא ארון ברית יי' אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה וַתֵּהֹם הארץ (ש"א ד ה). ויעלו משם שמחים וַתֵּהֹם הקריה הוא הקול אשר שמעתם (מ"א א מה).
1 הכתוב משובש ויש מגיהים הגהות מתחלפות, אך לפי הנוסחה המסורה זהו הפרוש היותר מתישב.