1, הָהֵמָּה, כָּהֵמָּה, מֵהֵמָּה, — מלת הגוף לזכרים נסתרים, כמו הֵם, ומשמשת ככל שמושי הֵם:  במשך היבל הֵמָּה יעלו בהר (שמות יט יג).  נתונם נתונם הֵמָּה לו מאת בני ישראל (במד' ג ט).  ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן הֵמָּה עשים גם לך (ש"א ח ח).  את תלנות בני ישראל אשר הֵמָּה מלינים עלי שמעתי (במד' יד כז).  ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש איש איש ממלאכתו אשר הֵמָּה עשים (שמות לו ד).  ותרמות לבם הֵמָּה מתנבאים לכם (ירמ' יד יד).  הנה הֵמָּה אמרים אלי איה דבר יי' יבוא נא (שם יז יה).  עד אשר יניח יי' לאחיכם ככם וירשו גם הֵמָּה את הארץ (יהוש' א טו).  ויראו את צררות כספיהם הֵמָּה ואביהם וייראו (בראש' מב לה).  הבקר אור והאנשים שלחו הֵמָּה וחמריהם (שם מד ג).  והפיצותים בגוים אשר לא ידעו הֵמָּה ואבותם (ירמ' ט טו).  הֵמָּה נשיהם ובניהם ובנתיהם (שם יד יו).  הֵמָּה עם בית מיכה וְהֵמָּה הכירו את קול הנער הלוי (שופט' יח ג).  הֵמָּה   מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר בני בליעל נסבו את הבית (שם יט כב).  הֵמָּה יורדים בקצה העיר ושמוּאל אמר אל שאול (ש"א ט כז).  אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם הֵמָּה הגברים אשר מעולם אנשי השם (בראש' ו ד).  וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע הֵמָּה יבאו שמה (דבר' א לט).  הֵמָּה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי' ויקדש בם (במד' כ יג).  הֵמָּה ישאו קולם ירנו בגאון יי' צהלו מים (ישע' כד יד).  יבשו רדפי ואל אבשה אני יחתו הֵמָּה ואל אחתה אני (ירמ' יז יח).  ישבו הֵמָּה אליך ואתה לא תשוב אליהם (שם יה יט).  והלחת מעשה אלהים הֵמָּה והמכתב מכתב אלהים (שמות לב יו).  כלם אנשים ראשי בני ישראל הֵמָּה (במד' יג ג).  הלא הֵמָּה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש (דבר' יא ל).  באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין הֵמָּה (יהוש' ב ד).  ויאמרו האנשים הָהֵמָּה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם (במד' ט ז).  עד הימים הָהֵמָּה היו בני ישראל מקטרים לו (מ"ב יח ד).  והיה לבתים לבדים לשאת אתו בָּהֵמָּה (שמות ל ד).  וכל איש חכם לב אשר נתן יי' חכמה ותבונה בָּהֵמָּה לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת הקדש (שם לו א).  על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בָהֵמָּה שמן חלקו (חבק' א יו).  ועוד נוסף עליהם דברים רבים כָּהֵמָּה (ירמ' לו לב).  יהיו משלכים בחוצות ירשלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר לָהֵמָּה (שם יד יו).  ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מֵהֵמָּה (שם י ב).  ויתר מֵהֵמָּה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר (קהל' יב יב).  —  ואמרו לפעמים הֵמָּה גם לנק'2:  ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והֵמָּה באו בית לחם (רות א כב).  ששים הֵמָּה מלכות ושמנים פילגשים (שה"ש ו ח).  וארא והנה שתים נשים יוצאות וכו' ואמר אל המלאך הדבר בי אנה הֵמָּה מולכות את האיפה (זכר' ה ט=י).