*, ש"נ, — שה"פ מן הֵנִיף: שטעונים הנפה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחואה (ספרי תבא שא). שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת מגל (ירוש' מעשר' ב נ.). היפה בהנפת העומר שלה (פסיק' רבתי מא). הנפת האיברים ומשיכת הרוח אל אפינו (ספר העריות, ישועה קראי נ). — °ובהברת האותיות והטעמים: ונקראת געיא לפי שאין לה נעימה והנפה כשאר הטעמים והמשרתים אלא למשוך ולהחביר ולהרויח (הור' הקורא, שער הטעמ'). והוא מעיד על הנפת הואו (תשובת דונש על רסע"ג מח).