*, ש"נ, —  שה"פ מן הֶעֱרִים, עשה ערמה, בפרט להשתמט מדבר שמוטל עליו, =Ausflucht; évasion; ev:  לא חשו על הערמה (ירוש' פאה ו יט:).  כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה וכו' אינה מתנה (שם נדר' ו לט:).  נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן הימנו בכ"ד סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית (ב"מ סב:).  אמר ר' שמואל בר נחמני בהערמה זאת באו מצריים על ישראל אם משעבדים אותם באש יכול אלהיהם להלחם בנו באש מלמעלה וכו' אלא נשעבד אותם במים (מדר' ויושע א).  אמר הלוקח כן הוא והערמה עשינו ומכירה היא בכך וכך קניתיה (רמב"ם שכנ' יג ב).  עוצם הספק הוא אם ע"י הערמת השתתפות הפועל בחלק בלתי ידוע למאה מתבואת הארץ יפטר הישראל מחוקי התורה ומתנותיה ואל יפלא בעיני הקורא אם אקראנה הערמה כי באמת אחיזת עינים היא אחרי שהפועל בא בשכר מעותיו הקצובים ואינו נותן עיניו בתבואה (שו"ת שמש צדקה א יז).